" טעויות הן רק הזדמנויות - להתחיל מחדש בדרכים יותר חכמות .. "

כן , אני יודעת , הרבה זמן לא הייתי כאן , וגם בפעמים שניסיתי לחזור לכתוב בשביל לשחרר קצת לא הצלחתי .

אז הינה אני כאן . על סף התמוטטות עצבים יותר מתמיד .

כל החיים צריך יעד כלשהו בכל מעשה , הצעדים שאתה לוקח אמורים לקדם אותך להישג כלשהו שאתה שואף אליו . כל אחד צריך את הסיבה שמניעה אותו קדימה . לקום בבוקר ולהגיד לעצמך , " היום אני אגיע לכל השיעורים בזמן . " או , " היום אני אשלים עם החברה שרבתי איתה אתמול " , או אפילו , " היום הוא עוד יתאהב בי " . אם אתה קם בבוקר , והשאיפות שלך ריקות והצעדים שלך לא מקדמים אותך לשום מקום שאליו אתה רוצה להגיע , הימים פשוט לא עוברים .

אפשר להגיד בהחלטיות גמורה , שהימים שלי כמעט ונמשכים לנצח . אני כבר לא רוצה או צריכה , ולא מנסה כי אין מה לנסות . אין לי מה להפסיד כי הכלום שולט לי בחיים . לפעמים אפילו הייתי מעדיפה שיהיה לי רע מסיבה מסוימת , משהו שיעשה לי מצברוח נוראי שלפחות יגרום לי להרגיש משהו אמיתי.

כי אני יודעת שאם הייתה לי סיבה להיות עצובה , מתישהו זה היה עובר , ויהיה לי על מה להתגבר .

כרגע אני פשוט לא חושבת , לא עושה , לא מרגישה , כי אין מה .

אני לא יכולה להשיג משהו בלי לדעת מה אני צריכה ,

וכדי להבין מה אני צריכה , אני צריכה לדעת מה האפשרויות שקיימות בשבילי .

בקיצור , אני תקועה בין כלום לכלום גדול אפילו יותר . בדרך כלל אני עסוקה תמידית בחיפוש של משהו ,

אהבה , חברות , השתפרות בלימודים , התחדשות , ריגושים ,  כל אותם הדברים שמעסיקים אותנו בדרך כלל ביום יום ,

ועכשיו אני רק מתעסקת .. במה אני בכלל מחפשת מכל אלה ?

עד שאני אמצא .. כל יום שעובר נהייה חסר תועלת יותר ויותר .. אני מחכה שמישהו ימשוך אותי מהחול הטובעני ששקעתי בו , שמישהו יבוא להציל אותי מעצמי .

כי אני לא כלכך מצליחה כבר לבד .

אני כן אני לא , אני חושבת , אני אוהבת ,

אני שונאת , אני בוכה , אני צוחקת .

אני מרגישה , ואז אני נופלת

אני עושה בלי לחשוב

ואז אני מתלבלת

אני משתגעת מעצמי

ומנסה להיות מישהי אחרת .

אני רוצה אותך כאן , ומרחיקה אותך במודע בכל דרך אפשרית .

אני בורחת לידיים אחרות

שינחמו כאב לא ברור שטבע עמוק בתוך אגם דמעות בלתי ניראות .

אני מחפשת את הפינה החמה שלי שאני כלכך מתגעגעת אלייה ומכורה לה .

אני צריכה שוב את הסיבה לחייך גם במצבים הגרועים ביותר ,

פעם היית אתה הסיבה , היום אתה מבין הדברים הגרועים ביותר .

אני רוצה להרגיש בבית

אבל לכל מקום שאני פונה אני נמנעת מלהיות שמחה בחלקי 

מפחד שמתישהו גם את כל הטוב הזה שמצאתי אני אוכרח לעזוב .

זה כמו להסתובב בחלל שבין העולמות

ולנסות להחליט באיזה שביל לבחור כי מישהו החליף בין השלטים של סיוט וחלום , אחד גן עדן , אחד גיהינום .

אני צריכה קצת זמן לנשום לפניי שאשתגע .

שמישהו יבוא להציל אותי

מעצמי .

 אם בכלל מישהו יודע איך ? אם עוד יש מי ששומע ..

אולי זה הדבר הכי מטומטם שעשיתי , וישמצב שזה דווקא הדבר הכי חכם .

אני מרגישה הקלה אומנם , אבל ישמצב שזה רק הכנה לגרוע מכל שיבוא אחרכך .

מה שבטוח ,

אני מרגישה חשופה מתמיד , חשופה מידי . יותר ממה שתיכננתי או רציתי .

פגיעה כלכך ושברירית , אלה לא המצבים שרציתי שתחשף אליהם בי .

אני החזקה , זאתי שמסביבה בנויה חומה ,

שוםדבר לא פוגע , שוםדבר לא נכנס ,

אני עם עצמי וטוב לי כך .

אבל עכשיו אני מרגישה עירומה , כל מילה בשיחה הזאת הפשיטה אותי מכל השכבות שאמורות להגן עליי בכל מצב אחר .

אני לא יודעת מה הייתה המטרה , באמת שלא ,

כי אין לי מושג מה רציתי להגיד או לעשות או לאן להגיע עם זה .

אבל עשיתי את מה שעשיתי , ואני לא אשב ואתחרט על זה עכשיו .

מצטערת על ההטרדה .

אחרי הכל , הייתי חייבת את זה לעצמי .

היי ,

הכל עובר בסוף , לא ?

רק זמן , זה כל מה שאני צריכה . זמן , ואת פיסת הגןעדן הקטנה והיפה שלי בחזרה , בשביל השקט הנפשי שלי שאני עוד אצליח להגיע אליו בסופו של דבר .

אז .. תאחלו לי בהצלחה ?