יום יבוא ואהיה בלתי נראת.
זה מתחיל ב"אכלתי ארוחת בוקר גדולה" ונגמר ב"מזל טוב את גוססת" |
 כינוי:
take me for a walk בת: 31 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
פרק 14- היי, חזרת.
קמתי מהמיטה, רציתי לעשות ספורט,
אך יודעת שלא יכולה, בשביל אימא.
הבטחתי לה לא לחזור לזה.
קיוויתי שאבא יחזור, עכשיו שאני בסדר.
קיוויתי, זה לא ממש עזר.
ניסיתי להישאר חיובי, משכנעת את עצמי שזה רק לטובה.
'אבא יחזור שתהיי בריאה'
אני בריאה? הייתי חולה? למה הן לא פה איתי, תומכות?
אני צריכה אותן יותר מתמיד, עכשיו שאימא ואבא כבר לא ביחד, פרודים.
-
הלכתי להתקלח, שיצאתי ראיתי את האסלה.
מיה ישבה לידה, הייתי מופתעת.
"חזרת..." אמרתי לה מופתעת ומאושרת.
"לא יכולתי להשאיר אותך כך, את צריכה אותי, אנה כבר לא חשובה, לא ברגעים כאלו."
"התגעגעתי מאוד, היית חסרה."
"התגעגעתי אלייך גם, הייתי זקוקה לך, אך פחדתי מול אנה."
"איפה היא?"
"אני לא יודעת. אם היא באה אל תגידי שדיברתי איתך."
זה היה מגעיל מה שהיא אמרה, אבל לא הפריע לי, הייתי זקוקה לה מספיק כדי לא להיפגע.
הו... הגעגוע נעלם אט, אט.
ירדתי עם מיה למטה, אימא לא הייתה בבית.
הוצאנו אוכל מהמקרר ופשוט אכלנו, עוד ועוד.
עלינו למעלה, הקאנו יחדיו. זה חזר- ההרגשה הטובה, הפורקן. הכל פשוט חזר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
