קורים הרבה דברים בזמן האחרון.
אבל אני פשוט לא מוצאת מספיק מילים כדי לתאר אותם,או יותר נכון ניסוח.
אני עם מישו שלא ראיתי כבר חודשיים,ואני עדיין אוהבת אותו.
אני מבולבלת.
יש הרבה דברים שאני רוצה לרשום ולספר,אבל אני יודעת שיש אנשים שאני מעדיפה שלא יקראו פה,שקוראים.
בכ"ז,יוצא לי לחשוב הרבה על החברות.
כאילו,כמו כל הזמן-אצלי החברות הן מעל הכל,הן הכח.
אבל אני פשוט חושבת על דברים מסויימים,למשל,אם חברה שלי כבר לא תחייה [קיצוני],מה יהיה איתי?!.
אבל ברור שמצד שני יש את המחשבות החיוביות.
בר,
חברה טובה,הכי טובה.
פעם היינו כמו אחיות,הקשר נהרס,לגמרי!
ואז,בחופש הגדול,בקיצו יש לומר,הקשר חזר.
בהתחלה לא כמו שהיה.
פגישות פה ושם,טלפונים וכו'.
היום?!
אני לא חיה בלעדיה.
חייבת את הקול שלה כל הזמן,כל יום,כל דקה.
אם אני לא מדברת איתה יום אחד אני משתגעת.
היום זה כבר לא רק טלפונים ופגישות פה ושם.
זה קיום.
מכירים- אם אין אני לי,מי לי?
אז זה פשוט ככה- אם אין היא לי,מי לי?
אין,היא הנפש שלי.
ואולי אני מחמיאה לה [יותר מדי יש לציין] או לא יודעת,אבל ככה אני מרגישה.
בקיצור,היא יותר מחברה,יותר מאחות!
יותר מאחות!
היא נפש תאומה.
היא-אני אני-היא.
אמא קוראת לי לאכול סלט :P
בטוח שתהיה פה עריכה.
אני מקווה.
אז,בינתיים,ביי =]
בר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
