כדור הארץ למנגל

היא ניסתה להתאבד, זה היה נוראי.

זה היה דבר שבשגרה, זאת הייתה הפעם השלישית שנגמרה באישפוז ואחת מיני הניסיונות הרבים שהתרחשו באותה שנה.
אי פעם התרגלתם לניסיונות התאבדות? כשראיתם את הקופסא הריקה וידעתם בדיוק איפה זה הולך להיגמר, כאשר הנפש לצדכם זועקת ואתם לוקחים ספר ללילה שיתעתד להיות לילה ארוך?

אבל זה אני, התרגלתי. היא בוכה ומתנצלת, לא כי היא מרגישה חרטה, אלא כי היא לא נהנית מהאשפוזים, היא יודעת שהיא לא תוכל להתאשפז לנצח ולשקר להם בלי שהם יתחילו לנקוט בצעדים. אז היא מקטינה את מימדי האסון , ואני הייתי כל כך תמים פעם.

אני זוכר את הניסיון ההתאבדות הראשון, הוא לא היה שלה, אבל הוא היה הראשון שלי, אני גרמתי לו לרצות להתאבד, אני הייתי הקו הדק, ו'זה לא באשמתך', ברור, אבל זה שקר, וזה שקר שמעולם לא נאמר לי, כי כשמישהו מנסה להתאבד, אני מאלה שלא מדברים איתם.
זה לגיטימי בפעם הראשונה, אבל אי פעם התרגלתם לניסיונות התאבדות?

אי פעם הסתכלתם על בן אדם סובל, כשהוא באמת לא רואה סיבה נוספת להמשיך לחיות דקה נוספת על הכדור הזה ואמרתם, 'כן, החיים קשים, תתמודד'? זה קשה, זה לא קל, זה לא קל להיות אבן כשמצפים לשמיכה רכה, זה לא קל לתת כאפת מציאות באדם שאתה רואה כל כך הרבה כאב בעיניו, אבל מה עם אלה שלא?

אף אחד מעולם לא שאל אותי איך אתה מרגיש עם זה, כי אף אחד מעולם לא ידע. כל ניסיון התאבדות מלווה בניסיון טיוח. האירועים שלא מדברים עליהם, 'כן, בגלל טעות ובלבול, נוראי'- אז אף אחד לא ידע.  

וזאת המציאות שהוכנסתי אליה בעל כורחי, מציאות עגומה לה הייתי חייב לשמש ניגוד.

ואז היא ניסתה להתאבד, ולא הייתי לראות את הקופסה.