לילה טוב,אף אחד .

למרות שאני לא במצב של לכתוב ולשתף , אני אכתוב את הפוסט הזה,רק בשביל אדם אחד,שאת הבקשות שלו את תמיד אמלא,ואחרי שהוא יקרא את זה. אני אכניס את הפוסט הזה לטיוטות. אין צורך להגיב,לא תהייה אפשרות כזו.

אז זה היה החודש הכי קשה,מכעיס,מעציב,מתסכל ומכוער שהיה לי אי פעם. אם מדברים על דכאון,זה מה שהייתי שרועה בו עד לפניי כמה ימים,כשעברנו לבית החדש.

אבל היו בו גם כמה דברים טובים. ההצלחה המדהימה שלנו בפורימיאדה,חיזוק הקשר שלי עם חברה ישנה\חדשה , המדהימה שלי [גלו] . והתחנפות מדהימה לנסיך שלי,בנצ'וק . זה שביקש שאני אכתוב .

הרבה דברים לא מובנים,המון סימני שאלה,אלפי דמעות שנשפכו סתם. (גם אתמול בלילה), המון שיחות נפש,פגיעות,חרטות,החמצות . הכל בחודש אחד מסכן .

ועכשיו המון לחץ מוטל על הכתפיים שלי בגלל חייל האוויר,אבל "קטן עליי" כמו שאומרים . אני אקח את זה בהליכה .

אין דבר העומד בפני הרצון לא? ולא פעם אחת הוכחתי לעצמי,שאני חזקה טובה וראויה להמון דברים טובים [ בלי להשתחצן  , כן ? ]

אני רוצה המון דברים לאחרונה,דברים שאני לא יכולה להחזיק ביניהם מעמד . אהבה,הצלחה מסחררת,אופטימיות מדאיגה,וחיוכים אמיתיים, ואולי איזה חברה אמיתית בצד.מה שאין פה כבר קרוב לזמן שאני פה בארץ. שוב .

אפשר לומר שהאנשים היחידים שאני מוכנה לשתף אותך בדברים שנוגעים אליי, הם הדובי הנחמד שלי,שבמקרה ישן עכשיו במיטה שלי,[דובי צעצוע] , אחותי הגדולה , גלו , וכמובן , האדם שבשבילו את כותבת את כל זה,בנצ'וק,הנסיך שלי.

אז עשיתי שמיניות באוויר כדי לכתוב את הפוסט הזה ושוב להכין את עצמי לאיזה פתיחה רגשית במקום הזה,שכבר "שום דבר" בעיני . ועצוב לי לומר את זה.

כבר לילה,ועבדתי קשה על שיחזור הסמל של המדצי"ם. ועוד לא סיימתי אפילו ,

כייף לי לחזור לפעמים הביתה,ולדעת שיש לי מה לעשות עכשיו,אפילו הלו"ז הצפוף הזה,טוב בשבילי.

ועוד יותר כייף לי,לפתוח את המחשב אחרי יום עצוב וארוך,ולראות את השם שלך .

עברתי את זה בהצלחה .

מחר יום שישי,מחר יום שישי . מחרתיים שבת . חזרתי לגן .

להית'.

עריכה-

חשבתי להזכיר אותך כמה פעמים בפוסט. אבל זה יהיה שקוף,כי ידעת שאני אעשה את זה.

איזה כייף שאתה קורא פה .

אני אוהבת אותך .