לילה טוב,אף אחד .

מנגינה מלנכולית חודרת מתחת לעור שלה ,

והיא לא מספיקה לנגב את הדמעה שנשברה על רצפת השיש הקרה .

כפות רגלייה הזעירות קרעו את הקור שאחז בה בבת אחת , ולא שיחרר .

איך היא אהבה לצעוק כשלא היית , שלא תעזור לה . שלא תראה אותה נשברת לאט .

שמיים אפורים מצטיירים מחוץ לווילון שהסיתה , ושום ציפור לא מזכירה לה שיש שם אופק  .

מרימה את התקווה בזהירות , ואוחזת בה בדממה , שלא תתנתק מידייה , נשימתה נעתקה ,

ועכשיו זו רק המנגינה העצובה שעזבה אותה , מדובבת את העצב שהשאירה שם אחרייה .

אין לה שום סיבה , להחזיק בתקווה , ואיפה שהיא לא תהייה יוולד בו העצב .

כן איזה כייף יהיה בסוף ימי , כשכל החבר'ה ידברו עליי .

השורה הזאת , תמיד מזכירה לי איזה קומזיץ עם החבר'ה , כשכולם מרכלים על איזה מישהי פוסטמה מהשכבה ,

אז אני עוצרת בצד , וכאילו צופה מלמעלה ונזכרת בשורה הזאת , ושוב צוחקת . על מה אני מדברת בכלל .

לא יהיה כייף בכלל בסוף ימי .