באתי לכתוב פוסט דיכאוני סטייל גזירת ורידים אבל דיברתי עם ידידי היקר והוא הקים אותי לתחייה אחרי היום הנוראי הזה שהייתי בו משהו בין רובוט לגוויה מהלכת. מה שמקסים זה שלא הייתי צריכה אפילו שיחת נפש ארוכה, פשוט להזכר שאני חיה ושהוא חי ושהוא זוכר שאני חיה.
ואני ממליצה בחום על הספר "אמא שלך יודעת?" של ירון פריד. סיימתי אותו היום ואני גאה בעצמי אחרי שלא נגעתי בספר יותר מחצי שנה.
ובקשה מהקוראים היקרים שלי אם יש כאלה, אם לא אכפת לכם אתם יכולים להגיב מידי פעם כי יהיה נחמד להרגיש שמישהו מקשיב לשטויות שלי... אחרי הכל זאת המטרה של הבלוג הזה כי אני לא פונה לאנשים בחיים שלי אז אני פונה לאנשי ישראבלוג. זה יהיה ממש נחמד בקיצור, אני מאוד אעריך את זה.
זהו. הלכתי לישון בהצלחה לי מחר אצל המנהל של הבורגרנץ', אני שוב אעשה מעצמי צחוק אבל מה שלא הורג מחשל נכון? גם ערב הגמר בתקשורת מחר שאין לי טיפת חשק אליו אבל לפחות אילונוצ'קה תהיה שם אם אני לא טועה. אחריו המסיבה באיזו מסעדה בנתניה עם תלמידי המגמה ותיקוש ודוביק אבל אליה אני לא אגיע כבר כי אני יודעת שאני סתם אשב שם מדוכאת ואשנא את כולם ואשנא את עצמי בגלל שאני אשנא את כולם והגלגל מסתובב! אין לי תוכיות לל"ג בעומר וכנראה שלא יהיו לי. *ניזכרת בשיחה עם ידידי היקר ובועטת את הדיכאון החוצה או דוחקת אותו לבפנים*
לילה טוב אהוביי 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
