!!אזהרה!!
הפוסט כתוב קצת כמו סיפור והוא ארוך. אם אתם עייפים שכלית או שאין לכם זמן עכשיו או שסתם אין לכם כוח אז תקראו את הפוסט מחר או שלא תקראו בכלל במידה ואתם נמצאים בעייפות מתמדת.
!!אל תגידו שלא הזהרתי!!
אוקי, היה לי היום יום מוזר... בואו נתחיל מהבוקר:
קמתי לקול הצעקות של אבא שלי בשעה 8:10. הייתי בטוחה שאין לי סיכוי להגיע להסעה בזמן ושאני אצטרך בטח ללכת ברגל.... התערגנתי הכי מהר שיכולתי, ויצאתי לתחנה כשאני מתפללת שיהיו שם אנשים!
ואכן היו שם אנשים. שמחתי בטירוף! הנה קמתי מאוחר, ולא איחרתי את ההסעה. תודה לך אלוהים!!
מהאוטובוס עד לכיתה שמעתי שן קפה, ואני כולי שמחה! היה בוקר יפה, לא איחרתי. עד כאן היה מושלם.
בדרך לכניסה של הבצפר מצאתי מדבקה כזאת של funky punky (מהחטיפים). אני מתה על המדבקות האלה! זו הייתה מדבקה כזאת של ארבעה קטנים. והיא הייתה עוד עטופה!! לקחתי אותה והייתי עוד יותר שמחה!! הייתי בטוחה שזה סימן שהולך להיות לי יום ראשון טוב היום! (כי אני שונאת ימי ראשון..)
עכשיו, כשהגעתי לכיתה ראיתי את דני-צ'אן ואני כולי מתלהבת מזה שהיה לי בוקר טוב! אז הראיתי לה את המדבקה והיא לא הבינה למה אני מתלהבת כל כך. (^^)
אז נכנסתי לכיתה וראיתי עוד כמה אנשים שגם הם אמרו "מה את מתלהבת!" או "מה את חופרת!" אבל לא היה לי איכפת כי אלה אנשים שבדרך כלל לא איכפת לי מהם ואנ'לא אוהבת אותם והם יכולים לקפוץ לי..
אחר כך מור נכנס לכיתה והוא נראה לי מצוברח קצת, אבל הוא כמעט תמיד ככה בבוקר ככה שלא ייחסתי לזה חשיבות.
אני כולי שמחה ומתלהבת, מראה לו את המדבקה. אז מה הוא אומר לי?
"אז מה?"
אוקי, שיהיה.. המשכתי להיות שמחה.. אבל במצב רוח הדוחה הזה שלו פשוט המשיך..
עד שהוא דיכה אותי לגמרי! לא נשארה לי טיפת שמחה.
ואחר כך הוא התעודד. אני לא יודעת אפילו איך. והוא ניסה לעודד אותי גם.
עכשיו, אני הכי רציתי להרוג אותו בעולם! קודם כל הוא מדכה אותי ועכשיו אתה מנסה לגרום לי להרגיש טוב יותר? פאק!! זה הכול היה אשמתך מההתחלה!
ושלא תבינו לא נכון. לא איכפת לי מזה שהוא לא התלהב מהמדבקות. אבל הוא היה יכול להגיד איזה משו. "אז מה". כוס אמא ש'ך!! ><
זה עצבן אותי בטירוף!
וזה נמשך ככה שעתיים.
באיזשהו שלב התחלתי להבין עד כמה החברות שלי שנמצאות בדרור חסרות לי, ועד כמה אני מתגעגעת אליהן..
ואני מדברת על רוני, מאיו-צ'אן, מל, טל חנקין, ליאור (שבכלל לא נמצאת בארץ), דולברג ונועה (שהיא לא בדרור אבל היא עדיין חברה ממש טובה שלי).
כי אלה בנות שאני מכירה הרבה זמן ואני יודעת שישמחו איתי ויתלהבו איתי גם אם זה משו קטן כמו מדבקה.
היה לי ממש ממש עצוב באותו זמן.
אחרי השעתיים המזויעות האלה הלכתי לקיוסק של הבצפר לקנות לי סוכריה על מקל.. רק בשביל להרגיש קצת יותר טוב -____-
למעשה זה עזר (זה וחברים שלי שממש הצחיקו אותי אחר כך :] ).
ואז עברה שעה של לשון כרגיל..
אחר כך היה לנו שיעור אנגלית.
אחרי השיעור הלכתי לאיתמר (אני שונאת להגיד את זה, אבל "המבין יבין". ומי שלא יכול לשאול אותי אחר כך כי זה הורס ת'רצף XP) בשביל לברר למה הוא מתנהג אליי מוזר.
הוא אמר שזה בגלל שסיפרתי למישהי (לא משנה מי) שיש לו בלוג.
עכשיו, זה לא כאילו באתי אליה ואמרתי לה "הי! לאיתמר יש בלוג!" היא פשוט הייתה לידי כשצעקתי אליו: "תמחק את הפוסט האחרון שלך יא אידיוט!" כי הוא כתב עליי משו שעיצבן אותי לאללה!
ועכשיו הוא כועס עליי! על משהו שהוא עשה בעצם!
אז רבנו קצת.
כשנכנסתי חזרה לכיתה מור (אחרי שכבר השלמנו) אמר לי שאיתמר כתב לי בציור.
זה היה ציור שציירתי במחברת אנגלית. עבדתי עליו ממש קשה, וממש אהבתי אותו. והוא אפילו לא היה גמור!
עכשיו, תנו לי להסביר פה משו, איתמר מאוד אוהב להגיד את המילה "בולבול". הוא אומר אותה בכל מיני צורות וגורם לה להישמע נורא מוזר (כבר הזכרתי שהוא אידיוט?) ולעתים מצחיק אפילו Oo
אז הוא כתב לי על הציור (בחללים הריקים יותר) "fisher! בולבול! בולבול". הלכתי להחטיף לו מכות.. אשכרה החטפתי לו מכות ומשכתי לו בשיער! וזה היה בפתח של הכיתה והמחנכת שלי (המרכזת שכבה) הייתה שם. ואני כולי מרביצה לו וצועקת עליו: "למה זה היה?!? למה זה היה יא חתיכת בן זונה!?!?" ועוד כל מיני דברים כאלה..
אבל היא לא עשתה שומדבר כי זה ממש היה כלום לעומת דברים אחרים שעשו שם.. (ואנדליזם *אהם*אהם*).
ואז עברה שעה של אנגלית במחיקת "בולבולים", מצב רוח ירוד וכעס על איתמר הבן זונה....
אז הלכתי הבייתה וחשבתי על לבקש מאמא לא ללכת לבלט כי לא הרגשתי ממש טוב, הייתי מצוברחת ולא היה לי כוח לפוינט ולרקוד בכלל...
ואז קרה משו מוזר.
בזמן שאכלתי ארוחת צהריים אבא שלי התקשר ושאל אם זה יהיה ממש ממש רע אם אני לא לך לבוסתן היום. אמרתי לו שבעקרון לא אבל זה יהיה ממש ממש ממש ממש רע אם אני לא אלך לתיאטרון כי אנחנו מתחילים היום את המחזה לסוף שנה.
אז הוא אמר לי שאני לא אלך היום לבוסתן בשביל שנוכל להתכונן עוד על מתמטיקה ושהוא ייקח אותי לתיאטרון OO
אין לכם מושג כמה שמחתי!
אז בינתיים עד שהוא בא ראיתי שני סרטים, קראתי מהמנגה שהתחלתי בשבת, והייתי מאוד שמחה! ^^
אוקי. אז התכוננו, הלך לי אחלה ואז בשעה 7:45 בערך יצאנו לבוסתן.
בתיאטרון התחלנו את המחזב שלנו. שהוא ממש הזוי! אבל ממש חמוד ^^
הדמות שלי היא הסיפרה 8.
-אני לא אמשיך ואפרט כאן כי אין לי כוח (ואפשר להבין אותי אחרי כל המלל הזה! ><) אבל מי שמעוניין מוזמן לשאול אותי אחר כך.-
דמות מצחיקה ^_^
ואז חזרתי הביתה, אכלתי, התקלחתי והנה אני כאן! כותבת פוסט ארוך במיוחד על מה עבר על היום בפרוטרוט.
למה עשיתי את זה? אלוהים יודע... אולי בגלל שממש רציתי לספר למישו ולא היה לי למי, או מתי, או כוח לספר את זה שוב ושוב...
בכל מקרה, הנה לכם מה עבר עליי בכככל היום.
הפוסט הכי ארוך בבלוג עד עכשיו.
לסיכום,
עבר עליי יום הזוי שהתנדנד בין הרגשה טובה ומאושר לבין הרגשה של "אין לי כוח ואני רוצה לישון ולראות חברות שלי כי הן יגרמו לי להרגיש טוב יותר..".
עכשיו אני מרגישה טוב ^^
טוף..... אני מקווה שיגיבו לי הרבה ושאנשים באמת יקראו את זה, כי באמת השקעתי ועברתי על כל זכרונותיי מכל היום ;]
אוהבת מאוד מאוד ומקווה שיעברו עליכם רק ימים טובים,
dark~shit
3333>
נ.ב
רק בשביל שלא יהיה פה לגמרי משעמם: 
כן מל........ גנבתי לך את זה מהבלוג XP
מקווה שאת סולחת לי.. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
