" הינה, הסוף קרוב...

הזמן חולף לו, עם הרוח.

לאט.. לכם אומר, בלי בושה, הכל פתוח. "

ניסיתי לחשוב.. לראות בכלל,

 אין נוצר המצב הזה,

 שעברה שנה ולא עשינו כלום.

עברה שנה.

שנה מהיום הזה שכ"כ התרגשתי,

מהיום הזה שחיכיתי לו חודש. אפילו חודשים.

היום הזה שלפניו בכלל לא ישנתי בלילה,

היו הזה שפגשתי המון אנשים,

היום הזה שהשתנתי,

היום הזה ששמעתי את השירים שאני כ"כ אוהבת בהופעה.

היום הזה, שמאז שהוא עבר,

הכל כמעט נגמר.

כל היופי שהיה לפניו, נעלם אחרי הופעה אחת קטנה.

זה באמת נגמר.

היום זה שנה. שנה ליום שדיי שינה אותי.

סגירת מעגל כ"כ גדול שהיה.

שנה ליום הזה, שאחריו, דיברתי עליו לפחות עוד חודשיים.

אם לא יותר.

היום הזה, שצעקתי, בכיתי, התרגשתי.

רצתי, נפלתי, הזעתי, נחנקתי, ומה לא בעצם?

היום הזה, שחוויתי משהו שלא יחזור על עצמו,

אפילו אם הם יחזרו. אפילו אם זה יקרה שוב.

מה שעברתי שם ישאר בי לתמיד.

כי מה שעברתי שם היה הכי מדהים בעולם.

ולא יהיה משהו שישנה את דעתי,

או יגרום לי להתחרט על מה שעשיתי באותו היום.