היום הבנתי כמה שזה חסר לי...
אני כבר לא יכולה להחזיק את עצמי בידיים כי זה כל כך חסר לי...
אני מישתגעת, איך פעם רציתי שזה יעלם ועכשיו אני מבינה שבלי זה אני לא באמת בנאדם...
אני צריכה את זה אני צריכה שזה יחזק אותי...
אם אני ימשיך ככה מי יודע לאיזה מצב אני יגיע?!
הפסקתי לדבר עם חברים שלי למרות שיש לזה סיבות...
אני לא מאשימה אף אחד רק את עצמי למרות שבבית מאשימים אותי מספיק...
אני לא ארחיב הרבה אבל היום אח שלי ואמא שלי האשימו אותי במילים אחרות בזה שלאבא שלי עולה הלחץ דם...
הם האשימו אותי בזה שהוא יחזיק מעמד אולי עוד עשר שנים וגם זה לא...
הם מאשימים אותי במה שיקרה...
אני לא יודעת אולי אני כן אשמה אבל זאת הייתה ההרגשה הכי כואבת שהרגשתי איי פעם...
אני לא מאחלת לאף אחד להרגיש ככה...
זה מרגיש כאילו שלקחו את הנשמה שלך ליכלכו אותה והפכו אותך לרוצח...
אני כבר לא יודעת מה אני ומי אני...
היום שלי היה דיי טוב עד שזה הגיע...
רק ביקשתי דבר אחד...
רק ביקשתי אהבה...זה יותר מידי לבקש???
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
