גאות ושפל

כל הזין בלחפש עבודה בחגים.

אני מרגיש כאילו חודשים לא הייתי במסגרת נורמאלית, רגע זה באמת היה לפני חודשים.

עריכה:

רגע, היה לי יום הולדת שש לבלוג. אני שכחתי מזה לגמרי, כהרגלי.

השנים החשובות בחיי הם השנים בהם כתבתי. בהם האני שלי התעצב בצל של אבי ואני גדלתי להיות מי שחשבתי שנכון להיות. ההשפעה מהסביבה נתנה את אותותיה ועכשיו אני אני. קצת מוזר לי ככה. שש שנים.

אני עוד זוכר את היום בו כתבתי על החתול שהצלתי מגג של בית בדרך חזרה מהבית ספר בכיתה י'. התקדמתי מאז היום ההוא.