גאות ושפל

יש לי הרבה זמן פנוי הערב אז החלטתי לראות את הפרקים האחרונים של עובדה. אני תמיר אהבתי את אילנה דיין ואת התוכנית בפרט. אני תמיד חשבתי שהיא סוג של פרסומת לטלעד, עליהם השלום, של בית ספר יסודי. התמימות, האמיתות, הנכונות המציקה לממשל. 

אני מסתכל וחושב לא מעט אחרי כל כתבה. מה האדם הזה חשב לעצמו ומה אני היתי עושה במקומו. זה לא ברור מאליו שאדם מקבל לידיו פקודות צה"ליות עתידיות ומחליט שהוא הסמכות העליונה והשופר של הדמוקרטיה. 

אני רוצה לחשוב על עצמי כאדם חכם ושקול. כאדם שצעדיו מחושבים. לאחר צפייה אני מבין, פעם נוספת, שאין הפרדה בין הראש ללב. שהם עובדים יחד בתזמון שסתומים משתנה. פעם זה מקבל יותר דלק ופעם השני. העדיפות היא לראש, ככה אני חושב שאמור להיות.

אנשים גדולים לא יודעים להבדיל בין אנשים לרעיונות. ולמרות המשפט הזה אני שונא את אורי בלאו.