גאות ושפל

היום אבי התחדש בסמרטפון הישן שלי וישבתי איתו קצת על פעולות בסיסיות לתפעול שלו. זה היה כל כך קשה עד ששכחתי כמה קשה הוא יכול להיות ועקשן בפינות מסוימות. הוא מתנסה לקחת את המושכות ואני לוקח בחזרה, הוא קופץ לנושא אחר ואני מושך בחזרה לנושא ההתחלתי והכי מצחיק זה שבסוף הרגשתי תחושת התעלות על זה שלמד את שלמד. 

הוא אדם עקשן ואני כבר שכחתי מה זה להיכנס איתו למקומות שמצריכים להראות לו שהדרך שלו היא הלא נכונה. אני גם נזכרתי בכך שהבית הזה מלא באנשים דעתניים ועקשנים. פס יצור של אנשים כאלה. אני גם נזכרתי בנקודה הזאת שאני הופך להיות האדם שאבא נשען עליו מאז שאני ילד. זה התחיל בלהגיש לו דברים והמשיך בלעשות את אותם הדברים. 

אני כל כך אוהב אותו, מאז המוות של סבתא אני מפחד על מי שחשוב לי. קשה לי לתאר את החיים שלי בלי אותו אדם.