גאות ושפל

חולה מת. הולך לבית מרקחת. צפירה. נהג משאית ופיליפינית הולכים בזמן הצפירה- בני זונות. סרטים של שואה, כואב. ציידי נאצים-כבוד. עייפות מצטברת מיותר מידי שואה בעיניים ובראש- כי ככה זה. מחשבה תמידית שאין מה לעשות, זאת היתה תקופה קשה והאנשים האלה היו חיות, בסדר? חיות. אבל למה? איך? 

בנשיונל גאוגרפיק ראיתי תוכנית על משפחתו של היטלר, מה קרה להם ולאן נעלמו. הדבר המדהים הוא שכמה מהקרובים שלו החליטו על דעת עצמם לא להביא ילדים כדי לא להמשיך את השושלת. אחרים מתו ע"י הנאצים עצמם בהמתות חסד שונות כי הם היום משוגעים ולא מתאימים לסטריאוטיפ הנאצי. תמיד מעניין לדעת איך זה להיות בן של אבל התענוג המפוקפק של להיות קרוב של היטלר אני אשאיר לאלה שכבר קיימים. אני בטוח שבקורות החיים שלהם הם לא מציינים את זה.