אני מרגיש כאילו יצאתי ממערכת יחסים קצרה למרות שאני יודע שלא. בסך הכל התקרבנו בזמן האחרון הרבה. מתנה משותפת לאדם שלישי בעבודה, מגיעים ביחד וחוזרים ביחד, חולקים צלחת ומבלים בקניון ביחד. אם אני יודע שזה לא היה זה, אז למה צובט לי הלב כאילו כן?
כל פעם שאני רואה אותה יש לי את 'ההרגשת אוסיין בולט'. אותה הרגשה של לרצות לשים ספרינט מהמקום רק כדי לעוף מהסיטואציה.
התקופה האחרונה:
אתמול הייתי בתל אביב ונהנתי להסתובב עם חבר טוב ולהכיר בחורה חדשה. בתוכי הייתי מלא בשטויות אבל איכשהוא יצא לי להכיר אדם חדש בצורה נוחה ולא מחייבת. היה כיף לרדת על סאבווי ולקנח בשלושה ארטיקים. אני אוהב את האוירה של תל אביב וזה מה שמאזן את הדרך הארוכה שאני עובר כל פעם אל ומהעבודה.
מצד אחד אני אוכל לעצמי את הראש בשטויות כי אני חושב יותר מידי ומצד שני אני זורם ומתעלם באדישות מדברים אחרים. אני רוצה לשלוט בזה יותר ולא שזה יבוא בטבעי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
