הרגע הסתכלתי על שלוש תמונות ישנות של המשפחה של אבי. אחת של סבתא כשהיתה צעירה ושתיים אחרות מחתונה של מישהי שהיא כבר לא חלק מהגדוד. מדהים לראות איך כולם נראים צעירים ואיך כולם נראים יפים. אם אני משווה את הדמויות הצעירות שמופיעות בתמונות לפרצופים שאני מכיר מאז שאני ילד יש לחלקן סממנים מסגירים ולאחרים אין. אני דומה לאבי בצורה בלתי רגילה בתמונה כשההבדלים הם שיער אפרו ומשקפיים אצלו שתואמים לתקופה. חוץ מזה, אין דבר שלא נראה אחד לאחד: אותם עיניים קטנות עצמות לחיים גבוהות, פנים מוארכות וגוף רזה כיאה לתימנים.
בכלל בתקופה האחרונה אני מרגיש כאילו אני יותר ויותר צובר זיכרונות ונכנס לשלב של אגירת סיפורים בחיים. מעיין שלב של לראות את הנפשות הפועלות סביבי ולראות לאן הם הגיעו ואיך הן היו מאז שהייתי קטן. לאט-לאט אני מבין שאני עד לשינויים שהתרחשות לאורך השנים ועד כמה זה מוזר לראות אדם מתבגר מול העיניים שלך לאורך תקופה ארוכה.
יאללה, שבוע מעניין הולך להיות, שמח בעבודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
