גאות ושפל
החיים |
כינוי:
בן: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 7/2013
הרבה זמן אני לא עשיתי משמרת לילה, אני חושב שיותר מחודשיים, וקצת מוזר לי להיות פה בשעה הזאת. המצב בעבודה משתפר. שבוע שעבר היה פרויקט גדול שנתנו לי להיות אחראי עליו והיה מעניין. אני הזעתי הרבה ועבדתי ממש קשה אבל זה השתלם כי אני אהבתי את האחריות שנותנים לי ואת התחושה שסומכים עלי. באורנג' זה לא היה כי שם זאת עבודה אחרת לגמרי עם אופי אחר. בסוף הפרויקט קיבלתי תשבחות משני בוסים שונים והיה נחמד. יום אחרי אני קיבלתי שיחה בא התבשרתי שקיבלתי לידי עוד תיק קטן בעבודה וקצת יותר אחריות. נאמר לי שאחרי שמונה חודשים בעבודה זה יחסית מוקדם אבל רואים שאני רוצה יותר אחריות וכי אני עושה רושם של אדם שיודע מה הוא עושה. אני חושב שאני צריך להיכנס למשהו עמוק בצורה טובה ולהתכוון כמה שרק אפשר, אם אני בוחר ורוצה בכך. הכל עניין של רצון להשקיע ורצון לתת את עצמך למשהו.
את אמא יצא לי לראות פעמיים בשוק ובלי רגשות אשם או חרטה, להפך, במרחק הזמן אני מכה על חטא איך לא עשינו את זה מוקדם יותר. לראות אותנו זה פרס שלא הגיע לנו וצבוע אני הרגשתי לא פעם במעמד.
הגרמני שהיה גר לידינו עבר דירה וכאילו כלום לא קרה. כאילו הוא לא היה שער לידי במשך שנה וחצי. אמא שלו באה לבקר בארץ אנחנו עשינו ארוחת שישי עם 20 נפשות והיה כיף. הייתי עייף בגלל השבוע הקשה אבל אני זוכר שנהנתי למרות שלא התחברתי כמו שרציתי.
היום נפל לי האסימון עד כמה אין לי זמן אישי ביום-יום, עד כמה אני מזבזב בכל יום בשלוש שעות של נסיעה מהעבודה ואליה. כמה אני מרוכז בה ואני חושב שאם בה כי טוב לי פה. טוב לי ועושה לי כיף.
ט"ו באב היום ואני מרגיש צביטה בלב. לא טוב היות האדם לבדו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
