גאות ושפל

סוף השבוע יוצא עוד שניה ואני שמח על הזמן האחרון. אני דופק הרבה מונדיאל ואוהב את השגרה הזאת. עבודה בבוקר ובערב משחק-שניים. העבודה רגילה בלי יותר מידי כאב ראש, אם יש משהו אני משתדל לא לקחת אותו רציני כי זה לא שווה את זה. אמא החליטה שהיא רוצה לעשות טיול שורשים ואני רק תופס את הראש ושואל למה.

הערבים הארוכים האלה מתאימים לי. לראות את אבא בחוץ על ארטיק ולהצטרף אליו זורם לי. זה מעלה בי את השיכרונות כשסבתא היתה בחיים והיא היתה מתנחלת אצלינו או שאנחנו אצלה, עד רדת הלילה.

היום הכי ארוך בשנה חל היום. יש מקומות שהולכים להנות מ-20 שעות יום ברחבי העולם. אני אתבאס בכך שמעכשיו הימים יתקצרו לאט לאט. היופי הוא שאף אחד לא מרגיש בכך עד לסוף הקיץ.