גאות ושפל

פסקול:

תקופת המבחנים עמוק אצלי בראש. אני בבית ומחר אני מתכוון לעלות לירושלים למבחן ראשון שיערך בשישי בבוקר. אני כבר למד לארבעה מבחנים במקביל ומתחיל לחשוב להכיס את החמישי ללופ, כדי שיהיה מעניין. אני אוהב את הפינה שלי בבית ואני אוהב במיוחד את המעטפת, את הסביבה. בשבת רצתי 5.5 ק״מ וגם שלשום. תיכננתי היום אבל לא היה לי חשק. סביר להניח שאתן בראש בשישי מחר בירושלים.

יוצא לי לחשוב על שחר הרבה סתם כי הפייסבוק הזכיר לי אותה וגם כי המחשבות נודדות בתקופה זו להרבה מקומות. יוצא לי לחשוב גם על יובל ועל מה היה קורה אם לא הייתי מכיר אותה. כל פעם שאני חושב על שתיהן אני מגיע למסקנה שיש לי מזל שהכרתי אותן, למרות מה שאירע לי עימן, אני מרגיש בר מזל שצברתי חוויות איתן ולמדתי מהן הרבה, למרות שגם ניפגעתי באינטרקציות עימן.

אני מרשה לעצמי הפסקות לאורך יום למידה אינטנסיבי של טופגיר ביוטיוב ואני מוצא את עצמי מתגעגע לתוכנית. אני אוהב את ההומור הבריטי ואוהב במיוחד את המנחים. הביביסי טעו שהעזיבו אחד מהם, השניים הנוספים באו אחריו. המחליפים שלהם נראים כמו חבורת חובבנית לידם. הם יצירת אמנות ביחד. 

בבקרים האחרונים אני עייף מידי ובמקום לקום בשבע וחצי אני מרשה לעצמי להיות ער במיטה שעה נוספת. זה רע ואני רוצה לשנות זאת. מעבר לכך אין לי באמת מה להתלונן, החיים שלי תותים כמו שאמר את הבחור המפורסם שאין לי כוח לעשות עליו גוגל:)