גאות ושפל

פסקול:

עוד שבוע אני טס לאירלנד. 10 ימים עם האדם שיודע עלי הכי הרבה אי פעם. יהיה כיף אני מחכה לכך בקוצר רוח ואני באמת רק מחכה לנסיעה בצד הלא נכון של הכביש, רק כי הם יכולים. בעבודה מראשון עד אתמול היה ממש רע, ברמה של אחמד יאסין רוכב על חד קרן עם כרטיס לכיוון אחד אל הגיהינום. אני אתפטר טלפונית היום או מחר, fuck it. אני צריך להסתדר על יורו, לעשות סידורים לבית וזהו:)

אני אוהב את המשפחה שלי, אוהב אותם כמו שאני לא יודע להביע במילים.

עריכה:

יצא לי לראות היום חבר שלא ראיתי שנתיים וחצי. היה ממש כיף לראות שהוא זכר אותי ואיך הוא התגעגע אלי. הכי נדהמתי היה ששכחתי כמה הוא אהב אותי, שיכחה אמיתית והדהים אותי איך שהוא תפס ממני, כמה הייתי חסר לו. דיברנו, השלמנו פערים והיה ממש נהדר. הוא השמין מעט והקטנתי אותו. אמרתי לו שכנראה החברה אשמה. העיניים שלו זגגו וזה היה שווה את כל היום.

אני מתכנן לקום מחר מוקדם, לעלות לירושלים ולחזור באותו היום.

למה? כי לנקות חיות מתות זה למה.