גאות ושפל

פסקול:

אז השבוע הזה טס לי. בין מחשבות על יו׳, שחר, שני, או׳ ושאר נפשות פועלות בחיי הבנתי שהן סך הנשים בחיי אשר יחד עימן התנסתי באהבה שאינה משפחה. היו עוד כמה אך הן לא משמעותיות, כנראה, או שלא תפסו את ליבי מספיק חזק כדי שארגיש כמיהה אליהן. אני צריך להתחיל עם שני.

במהלך ניקוי חיות מתות יצא לי לתהות על משהו שחבר אמר. הוא שאל אותי אם אני משתעמם בעבודה וזה שלח אותי לחפור. הגעתי למסקנה שקצת, אבל מאחורי כל פוחלץ של ציפור עומד סיפור אחר. היה אחד במגרה משנת 1969 ולצידו אחרים מ-1910. כל אחד משהו אחר, מקום אחר, חוויה אחרת של ישראל אהרוני, לא השף, או אדם אחר. המחשבה שהם ממש ישנים ומחזיקים סיפור בלתי רגיל גורמת לי להתעסק איתם בכבוד, רגע זה לא נשמע טוב. 

ביומיים האחרונים אני חזרתי לשמוע קצת מוש, מוקי, התקווה 6 ושאר מוזיקה זורמת. 

אה! יש גם חצי עונה של ריק ומורטי לדפוק הסופ״ש. כמה גאונים היוצרים שזה מדהים.