גאות ושפל

פסקול:

פרס היה דינוזאור. כמה הוא ראה, כמה הוא עשה כמה הוא היה שם. כל אירוע מרכזי הוא היה שם. אני באמת לא יכול לחשוב על אדם נוסף שהיה שם בכל נקודת מפנה. העדות לכך היא כמות האנשים המגיעים להלוויותו בשישי. הוא גורם לי להרגיש עניו יותר כלפי המציאות שאנו חיים בא. הוא גורם לי להפנים את מקצוע הגיאולוגיה, שאנו שבריר קטן על מארג הזמן והמרחב, שלא משנה כמה ארוכים החיים שלך, הם יסתיימו.

השבוע עבר לו מהר מידי. כמעט ולא הרגשתי אותו. אפשר לומר שהתקופה הזו של שקט תעשייתי, של חוסר בלימודים, עוברת מהר מידי. זו כנראה המהות של תקופות יובש, יש להן הרגל להיגמר מהר. אני מתחיל לחשוב כבר על ישיבה בכיתה ומתחיל להתגעגע מעט לחברים מהלימודים. בינתיים אני יושב בערבים עם חברים מהמעונות וכאשר הם מתחילים להעביר פייסל אני מתחפף.

אני חזרתי לרוץ ברגשות מעורבים. אני יודע שאני צריך לחזור לעצמי ושזו תקופת סבל קצרה, שבועיים-שלושה ואני אתחיל להנות זה כמו שאני רוצה וזוכר. יש לי רגשות טובים לעתיד הקרוב. באים בטוב החגים.