11/2016
פסקול:
השבוע טס לו. אני מרגיש שהייתי בגולם שלי במהלך הלימודים ובבית אני יצאתי ממנו. כאילו הייתי מנותק מהעולם או משהו דומה. לא עבדתי השבוע כלל. אני חושב שעצם תחילת העבודות במשרד סימן לי משהו בראש, כאילו אני מכריח את עצמי להתקדם הלאה. אני חזרתי לרוץ כבר שבועיים-שלוש ואני שם לב לתנועה שלי. אני הופך להיות קליל יותר בריצת 3 ק״מ ואני מרגיש מוכן ל-4. אני קצת מזייף בזמנים אבל זה משהו שאני חושב שאוכל לעבוד עליו. בירושלים נתתי 15:56 ובמרכז נתתי 16:21 ל-3 ק״מ. זה הבדל של חצי דקה ואני יודע שיש עוד מקום לשיפור. נראה לי שזה בגלל שבירושלים קר יותר אז אני טס מהר יותר בניסיון להתחמם.
הנושא של השריפות האלו שובר אותי. אני מנסה להבין מה מניע אדם לעשות דבר נוראי כזה ואני מעלה חרס. אני מניח שאדם שרואה בדקירה כדרך לגיטימית להשיג יעדים מדיניים אז שריפת חורש, יער בתים ואנשים היא רק שלב נוסף באבולוציית הטרור שהוא מאמין בה. גועל נפש של אנשים עם מנטליות של פח אשפה. חרייה ורמת חובב מריחים טוב יותר מהאופי שלהם.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
