גאות ושפל

פסקול:

השבוע עבר לאט מידי. אני לא ישן כמו שצריך ואני מרגיש לא טוב. ריצות אני עושה פעמיים בשבוע ומרגיש את חוסר התשוקה. אין בי תשוקה. זה לא רק המבחנים זו גם תחושת גועל עצמי. חבר נפתח בפני אתמול ושיתף אותי במשהו אישי. אמר לי את זה לפני שאמר את זה לחבר אחר שלו, טוב יותר ממני. אני לא יודע למה אותי הוא בחר לשתף, אני בכלל הייתי מעט מסובב משילוב של בירה/צ׳ייסר/חוסר שינה. תהיתי לעצמי למה אני ולמה בכללי חברים באים ומשתפים אותי. אני לא פסיכולוג, אני אני. תהיתי גם למה אני לבד יותר מידי זמן, אולי משהו בי באמת פגום, אולי אני באמת הייתי צריך להתאמץ יותר, להילחם עליה. אני מרגיש שבור.

נקודת אור לשבוע:

ההרצאה הלכה מצוין, דיברתי מהר, אבל עבר חלק. כמעט כל שאלה שהמרצה השטני זרק הדפתי בנונשלנטיות, המק עבד חלק ללא בעיות, הפוינטר עשה את שלו וידעתי בדיוק מה אני אומר. נזכרתי בשיעורים שהעברתי בצבא והייתי שמח שעמדתי בפני הקהל בצורה טובה אחרי שנים. זה היה חשוב לי.

עריכה 19:47:

פסקול:

המוזיקה, הגשם, הרגליים- כולם עשו את שלהם. השעון נעצר על 19:18. אני בוחר ומעצב את עולמי. קשה, היו נקודות שבירה ועוד יהיו. אסור לוותר. 

הלכתי להתמלא בסידן לבן.