פסקול:
גם זמני יגיע. יקח לי חודש אבל זה יגיע. השמש בחוץ גורמת לי לרצות לצאת אליה, להנות ממנה ולי יש תוכניות אחרות. אני מחזיק את עצמי וזה לא קל, הפיתוי הוא אדיר. מצד שני, אני צריך להתאוורר, לדעת לשחרר לעצמי ולא להיות קשה. אני צריך ללמוד להרפות מעצמי, אני חושב שזה הדבר הכי קשה לי לעשות כי אני קשוח עם עצמי. מיושב יתר על המידה.
את. את ומהמבטא המדבק שלך, את והנמשים המסתתרים מאחורי האיפור, שניתנים לאבחנה רק אם מתקרבים למרחק נשימה ממך. את, עם הידיים שלך ששלחת בלי בושה, כי זה האופי שלך. לא פחדת ממה שאחרים יגידו, זה מה שמשך אותי אליך. כשהם דיברו התעצבנתי ואמרתי להם תתעסקו בשלכם. העצמאיות הבלתי תלויה שלך ועצם זה שחיפשת מישהו כמוני. כולם שבו אותי. כשנישקת אותי על ההקפצה אמרת תודה במבטא חמוד, מבטא וחיוך. הצעת לי להישאר וסירבתי. אמרתי לך שאני לא שם. במרחק הזמן הייתי צריך להרשות לעצמי.