גאות ושפל

ואז הגיעה יובל.

אני יודע זה לא יימשך. היא לא פנויה. הייתי אצלה בבית ואנחנו בלתי נפרדים. ההורים שלה מתים עלי והיא יודעת עלי ה-כ-ל. אני חש רגשות אליה אבל לא כאלה שיתממשו גם כי אני יודע שזה לא זה, אולי בעתיד.

תקופת המבחנים מתקרבת ואני מרגיש את הלחץ כבר עכשיו. אני לומד כמו משוגע. היום בוחן, מחר בוחן. אני נותן לעצמי קצת שקט שעה, לפני שהיא באה אלי ואנחנו עוברים על נושא איזו שעה. 

בשישי אזכרה לסבתא, אני מתגעגע אליה. 

הרבה זמן לא כתבתי. הלימודים מתקדמים להם ואני בתוך עצמי עוד מופתע מזה שהגעתי עד חנקודה זו. בהתחלה מאוד פחדתי והיה מחסום אחד גדול, עכשיו יש עוד מחסומים אבל הם נראים קטנים יותר. את חצי הסמסטר כבר עברתי ועוד שניה מתחילה תקופת מבחנים. אני מקווה שאשרוד.

בלימודים אני צמוד למישהי מהבוקר עד הערב. אנחנו ממש כמו אחים ואני חושב שהתחלתי לפתח אליה משהו. אני לא חושב שזה ילך לאיזה מקום כי היא לא הטיפוס שלי אבל יש בה משהו. הדבקות שלה הורגת אותי וקשה לתפוס אותי. היא גם מקבלת את רובי עם החסרונות הגדולים שלי. אני מרגיש שאני יכול להיות יותר רגוע לידה. היא לידי ואני רגוע יותר, משוחרר יותר, אם היא לא שם אני מתחיל לאבד את זה.

זה לא צפוי להתקדם אבל איכשהוא, זה כיף שיש מישהו שיודע עליך הכל ונמצא שם ועוזר.