גאות ושפל

פסקול:

אני יכול לומר שאני נהנתי ללמוד קורס מסוים? אני באמת חושב שבמרחק הזה כן. יש קורסים שאני יותר מתחבר אליהם אבל בקורס הזה אני מרגיש שמי שמעביר אותו באמת מסתכל עליך בגובה העיניים. הבחור מסיים דוקטורט והוא צעיר. אני לא יודע למה אבל הוא נתן לי כל מיני טיפים קטנים להמשך החיים האקדמאיים. הוא לא שופט ונותן לך יחס של שווה בין שווים. תחילה חששתי שיהיה קשוח אך מהר מאוד הבנתי שלא כך הדבר. המבחן לקורס יהיה בשישי ואני לא אלמד אליו כמו שצריך אבל אעשה את המיטב. 

פסקול:

בזמן עיסוי היד הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא המוות. חשבתי עליו בוכה על אימו כשישב על הכיסא, על הקול השבור שלו אומר ׳מי נשאר לי עכשיו? רק אתם׳. חשבתי על השכן שנפטר לא מזמן ועל כך שהגינה של ביתו נראית מוזנחת. חשבתי על בן כיתתי שקבר את אביו אחרי שעבר אירוע מוחי לפני עשור ומאז נותר מרותק לכיסא. ילד לא אמור לקבור את אביו בגיל כזה, זה מגיע מאוחר יותר בחיים, לפחות עשור. בכל פעם כשאני חוזר הביתה יש מוות. מודעות האבלים בכניסה לרחוב עובדות שעות נוספות.

עיסוי הידיים. הידיים האלו שפעם לחצתי עליהן חזק יותר עד שכאב לי והיום אני מרפה כי כואב לך. כאב לי שאמרת לי תודה. אני באמת אוהב אותך.

׳עשה לי כשאני חי, כשאני מת אני לא פה כדי לראות את זה׳

חשבתי גם על הילדים שאני לא מכיר בשכונה, שזה מצוין שאני לא מכיר כי חייב דור המשך. חשבתי על איזה אבא אהיה ועל העתיד.

מוות תמיד יש השאלה היא כמה מתעמקים בו וכמה רואים את התמונה הכוללת. החיים הם לא רק מוות.

פסקול:

השבוע עבר לאט מידי. אני לא ישן כמו שצריך ואני מרגיש לא טוב. ריצות אני עושה פעמיים בשבוע ומרגיש את חוסר התשוקה. אין בי תשוקה. זה לא רק המבחנים זו גם תחושת גועל עצמי. חבר נפתח בפני אתמול ושיתף אותי במשהו אישי. אמר לי את זה לפני שאמר את זה לחבר אחר שלו, טוב יותר ממני. אני לא יודע למה אותי הוא בחר לשתף, אני בכלל הייתי מעט מסובב משילוב של בירה/צ׳ייסר/חוסר שינה. תהיתי לעצמי למה אני ולמה בכללי חברים באים ומשתפים אותי. אני לא פסיכולוג, אני אני. תהיתי גם למה אני לבד יותר מידי זמן, אולי משהו בי באמת פגום, אולי אני באמת הייתי צריך להתאמץ יותר, להילחם עליה. אני מרגיש שבור.

נקודת אור לשבוע:

ההרצאה הלכה מצוין, דיברתי מהר, אבל עבר חלק. כמעט כל שאלה שהמרצה השטני זרק הדפתי בנונשלנטיות, המק עבד חלק ללא בעיות, הפוינטר עשה את שלו וידעתי בדיוק מה אני אומר. נזכרתי בשיעורים שהעברתי בצבא והייתי שמח שעמדתי בפני הקהל בצורה טובה אחרי שנים. זה היה חשוב לי.

עריכה 19:47:

פסקול:

המוזיקה, הגשם, הרגליים- כולם עשו את שלהם. השעון נעצר על 19:18. אני בוחר ומעצב את עולמי. קשה, היו נקודות שבירה ועוד יהיו. אסור לוותר. 

הלכתי להתמלא בסידן לבן.