גאות ושפל

הזמן פשוט טס לי. אני כבר אחרי חודש בלימודים ופשוט אין לי זמן לנשום. אני לא עושה כלום חוץ מללמוד. אני קם בבוקר ולומד עד עשר וכמעט תמיד עד 12 בלילה. זה פשוט בלתי נתפס עד כמה שזה סוחף. ביום אני לומד להחזיק את עצמי, עם מים, סוכרים, אוכל- הכל כדי להישאר כמה שיותר ערני. יש לי בעיה של פרודקטיביות אבל אני מחפה עליה בניסיון להבין לעומק את מה שאני עובר עליו. יום רודף יום, אתגר רודף אתגר.

שותפה לדירה חזרה הערב אחרי שהיתה מעורבת באירוע של זריקת אבנים מחוץ לאוניברסיטה, הר הצופים. זאת רק עוד תזכורת לעד כמה אסור לי להיות אדיש למצב ולהמשיך להיות ערני כמו בעבודה. אני יודע שהיא תרגיש טוב יותר אבל עצם ההרגשה של חוסר האונים הזאת יכולה לטמטם. 

אני רוצה לחשוב שבמקרה האמת אני אדע מה לעשות, אני רוצה לחשוב שאני אדע להיות שם בזמן ובמקום.

חנוכה בפתח, אני רוצה לדאוג לדירה לחנוכיה ונרות, אני אוהב את האוירה.