המצב כרגע:
לפני שבועיים אמרתי לה שאני רוצה להיות יותר מידיד. היא התקפלה ואמרה שהיא לא בשלה, שהיא רק יצאה ממערכת יחסים. אני הרגשתי שאני מאבד אותה בגלל זה אני נלחצתי והלחצתי אותה גם כן. היא התרחקה והפנתה לי כתף קרה. היא אמרה לפני אבל זה קצת קשה. התקרבנו בחזרה קצת אבל לא באותה האינטנסיביות. קשה לי יותר ממה שאני חשבתי איתה. אני גם מרגיש שהדיסטנס עשה לה ולי טוב.
היא אמרה שהיא לא הולכת אבל זה יגיע, כי זה טבע העולם. אני אנסה לשנות את הטבע שלי. אני שונא להראות לה שהיא צודקת כי זה אומר שאני טועה בפעם האלף, מתחיל להימאס לי לטעות.
אני רוצה לחזור לרוץ. אני מרגיש שהרגליים רוצות לברוח ושאין לי תרופה ללחוץ היומי. אני מרגיש כלוא.
מלחמה, אני נותן מלחמה ואני חייב לתת מלחמה.
מלחמה!