קצת היסטוריה:
שיר מגניב. מעניין מה קרה למאריו. השבוע נפתח לו עוד סמסטר. אני לומד שלושה ימים ויומיים חופשי. אני מחפש בנירות עבודה ומתחיל להימאס עלי שאני מקבל תשובות שליליות. כולם דורשים יותר ומעט מאוד מתאימות למעט ימי עבודה. זה משגע אותי. נמאס עלי להישאר בירושלים אז חתכתי הביתה. אין לי כוח לעולם, כי זה הביא לי לירידת רוח. מחר בערב אני ארוץ ויהיה יותר טוב, אני סתם מתנהג כמו חתול.
ונעבור למשהו מעניין:
לפני שנה בערך יצא לי לקרוא על טפיל שעושה משהו הזוי למכרסמים ביערות. אותם מכרסמים הם המזון של היגואר. הטפיל מגיע לרמת בשלות במעי החתול. הסוד הוא איך הוא מגיע לשם. עם יציאתו בהפרשות של החתול הוא מגיע לגוף המארח, המכרסם בדרך של אכילה. לאחר שנכנס לגוף המכרסם מתרחש משהו מעניין. הוא ״שוטף״ את מוחו של המכרסם וגורם לו לא להירתע מריח שתן החתול הגדול. יגוארים מסמנים טריטוריה ע״י השפרצת שתן. מכרסם שאינו נגוע בטפיל מיד בורח מהמקום כי השתן זועק סכנה אך במכרסם הנגוע קורה דבר מופלא. הטפיל גורם למכרסם להעדיף לחיות בקירבת השתן של החתול. במילים אחרות הטפיל גרם לשינוי כימי במוח המארח בכך שיהיה לטרף לחתול. עם טריפת החתול את המכרסם הנגוע נסגר המעגל.
הנקודה האנושית מרתקת לא פחות. בעבר, האדם היה חלק משרשרת המזון ולכן חלק מהתפריט של החתולים הגדולים. טוענים כי הטפיל הנ״ל השפיע על האדם הקדמון וזה בטורו הוריש לנו את החולשה לטפיל ולכן להיות חשופים לפגיעות מצידו. טוענים כי האהדה הרבה לחתולים ברחבי העולם מיוחסת לא מעט לטפיל ואל תשאלו אותי איך האדם בולע חרא של חתול, כי לזה אין לי תשובה.
עריכה:
סימוכין לדבר המעניין
בבלוג זה
בכל הבלוגים
