גאות ושפל החיים |
כינוי:
בן: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אפריל 2017
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | |
| 4/2017
פסקול:
תם פרקש, טייס אפאצ׳י, נפל ב-24.7.06 בשל כשל טכני במסוק בעת מלחמת לבנון השנייה. אני הייתי אז ילד, כיתה י״א אך איכשהו, שמו והביצוע האלמותי של אחותו הצעירה נשאר איתי ועולה לי בזיכרון כל שנה מאז. כל שנה. בכללי יש לי נקודה רגישה בלב לחיילים שהפכו לחללים. בתי הקברות שלנו מרושתים חלקות צבאיות שלצערינו מלאות בסיפורים ובפוטנציאלים לא ממומשים. כל אחד הוא סיפור. לעולם תהיה לי צביטה על כל סיפור. אותה ההרגשה תקפה גם לגבי חללי פיגועים. רק מהמחשבה על כך הופכת את הגרון שלי לגדוש, קיטשי שכמותי.
וּבְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת-הַחַיִּים-
הַחַיִּים עַד-הָעוֹלָם!
| |
פסקול:
היה סופ״ש עמוס. אני לא הספקתי את שרציתי אבל סיימתי תרגיל ממש ארוך. סביר להניח שיש בו שגיאות אך לא נראה לי שאתקנם, הקדשתי לו יותר מידי כוחות. מחר בבוקר התעוררות מוקדמת להמשך תרגילים, בצהרים שיעורים ולאחר מכן למידה עם חבר. ההרגשה הכבדה של יום הזיכרון לא פוסחת עלי ואני מרגיש אותה כבר משישי. אנחנו מדינה קטנה, חללים, לצערי, לא חסר. תמיד בתקופה זו אני נזכר במג״ד מבה״ד 1 שהביא לי השראה רבה. זה היה בערב לזכר חללים ממבצע עליו פיקד והוא הביא את בני משפחת הנופלים. בסופו אחת האימהות בכתה והוא אמר שזו דרכינו היחידה, שלצערו אנו חיים על חרבינו והדבר אומר שנמשיך לראות אימהות בוכות על ילדיהן. כשאמר זאת האמא התייפחה יותר ולא נותר זוג עיניים יבש אחד באולם. הסצנה הזו חקוקה בראשי גם במרחק הזמן, זה היה נוראי ונכון באותו הזמן.
| |
פסקול:
היום היה נהדר. את סידורי השישי דפקתי מוקדם כך שהתפננו ללכת לשוק הפשפשים. השאיפה היתה להיות בשמונה במקום אך לצערי הגענו באיחור של שעה וחצי והיה קושי רב למצוא חנייה. לאחר זמן רב, במהלכו נדמה כי אנו קרובים לויתור ולקיפול הביתה, פיית החנייה נענתה לתחינתינו. פרקנו מהרכב ונהננו משילוב של שמש מלטפת ורוח קרירה בצל. היה כיף, מצחיק, ובעיקר מלא בחוויות טובות. הרבה זמן לא בילינו כך ואני שמח שעשינו זאת, למרות העומס העצום בלימודים. אני יצאתי עם רכישה לא מוסברת. אני מעריך כי זה מגן שמש לעדשת קנון מקורית משנות ה-60-70 אך גם מומחים ממני התקשו לענות על כך. אני חושב שזה יותר מאוחר, אולי שנות ה-90 המאוחרות, תחילת ה-00׳. רכשתי את הדבר כי הוא היה שונה מכל מה שאני מכיר, שמור בצורה מעולה, בעל נרתיק עור איכותי והצלחתי להוריד את המוכר מ-20 ל-10 שקלים. היה תרגיל מעניין שעשיתי למוכר אחר, משהו שנלקח מספרי ריגול.
האנגלית בלימודים, לרוב, לא מהווה לי מכשול. לרוב, אני מבין מה אני קורא ושמתי לב ליתרון הזה בלמידה עם חבר השבוע. בקורס הכי קשה הסמסטר המצגות מועברות באנגלית בלבד. המרצה טוענת כי כך הכי קל לה אבל הדבר גרם לי לתסכול בקריאה של הגדרה למונח מסוים. כ״כ הרבה מילים ארוכות המחוברות יחדיו להלחם לא מובן. הדבר מקשה על ההבנה מאחר ומדובר במושג בסיסי בתחום. קראתי את המשמעות פעמים רבות עד שדמיינתי את עצמי זורק אותה מגג המוסד בו אני לומד. הסיפוק שהתקבל מהמחשבה עשה לי טוב:)
אני מתגעגע להישענות המוכרת שלך על החזה, להחלקה הטבעית שלך למקום שאת כ״כ אוהבת. אני מתגעגע לחיוך שלך, ללשון שלך, לאהבה שלך. אני מתגעגע לגוף החם שלך בלילות. אני מתגעגע לכך שאחרי שאת גומרת את שקטה ומניחה את ראשך על חזי, נרגעת. נמאס לי להתחמם בכוחות עצמי.
| |
לדף הבא
דפים:
|