גאות ושפל

היום אני הלכתי לעבודה. הרבה שאלו אותי מה אני עושה שם ולמה לא לקחתי חופש. אני אמרתי להם שאני יכול לחגוג ביום אחר ושאני שומר על אש קטנה. הבנות הפתיעו אותי וקנו עוגה וקצת ממתקים. מרוב שזה תפס אותי בהפתעה אני דמעתי קצת. היה לי יום קשה מבחינת העבודה אבל האיחולים הפכו אותו לנהדר. הרבה התקשרו, שלחו הודעות, אמרו ובירכו. כיף להיות מוקף בכל החיוביות הזאת והגבות המורמות. 

האמת שלא תכננתי משהו מיוחד לכבוד יום ההולדת. אני אולי אלך לאקסמן החדש ותכננתי לקנות מגפיים חדשים. אלה שעלי כבר שחוקים משימוש רב מידי ויש בהם פיצוצים בעור. אני גם קניתי שעון מיוחד אבל הוא בתיקון, צלילה נדיר ויפה. 

מוזר לחגוג את הגיל למרות שאני לא מרגיש בן 25. רק מעכשיו אני אומר 25 ולא 24, עד הפעם הבאה. אני אוהב את זה שאני לא מרגיש את הגיל. אני מקווה שאני אמשיך להיות כזה ולשדר כזה. 

טוב, היום היה ממש חרא. אז,

פאק היום הזה,

פאק האיטלקים שהפסידו,

פאק השבוע הגיהינום הזה,

פאק התקופה הלחוצה הזאת,

פאק הבחורה שלא מחזירה לי טלפונים בעבודה,

פאק הבוס שמושך לצד שלו ולא נותן לי לעשות דברים בדרך של אמיר

פאק המצב הזה, שיגמר כבר

פאק, פאק, פאקינג פאק, פאק, פאק, פאק, פאקינג פאק.

זה משחרר :)

השכן שואל את אבא: ״נו, ראיתה את המשחק?״

אבא עונה: ״לא, מה לי ולדברים האלה???״

אני מהקומה השניה של הבית: ״שקרן, ראיתה את הסוף״

אני לא נוטה להיסחף עם הזרם לרוב אבל יש משהו ממש ישראלי במכבי כשהם מגיעים למעמד כזה. אפילו התמונה המסורתית של רוה״מ בלשכה מול הטלויזיה. פעם ראשונה שאני נותן לעצמי להיכנס לזה עד הסוף וההרגשה היא נהדרת. תענוג של משחק וקבוצה. מותח לאורך כל המשחק.

תענוג.

אני כבר לא יכול לחכות להתחיל את הלימודים. קורס הקיץ יתן לי טעימה קטנה ממה שיהיה. יאללה כבר שיגיע.

אה, והשופט אנטישמי.