גאות ושפל

פסקול:

היום התיש אותי אבל לא אכפת לי. קמתי בשש אחרי לילה בו היתה שינה טרופה. הוא היה עמוס בהכנות לערב, קריאת מאמרים, שיעורי בית וארוחת החג המפוצצת. רק כשהגעתי אליה שמתי לב שלא אכלתי כלום, כלום. התנפלתי על שתי צלחות מפוצצות ועוד ירדתי על קינוחים. העייפות הצטברה לי לאורך הערב ובהגעה הביתה היא חבטה בי. אני עייף. 

פסקול:

לאט-לאט הורדתי ממך את הבגדים. לאט לאט התרכזנו אחד בשניה. לאט לאט עיסיתי את כתפייך, ידייך, ירכייך, בטנך וצווארך. לאט לאט שרירייך התרככו ואת התנשמת כשהגעתי אל הירך הפנימית שלך. תנועה מחזורית בין רגלייך הוציאה נשימה איטית מפיך והתקמרות של גביך. ביד השנייה הרמתי את ראש והצמדתי את השפתיים שלי לשלך. היית נתונה לחסדיי. החדרתי אליך אצבע אחת ואת נשכת את שפתי התחתונה. החדרתי עוד אחת והרגשתי אותך רטובה. התאפקתי. לאט לאט, בהנעה מתוזמנת של אגנך, אני יצאתי ממך ונכנסתי. את מגבירה את קצב נשימתך ואני מתאם את תנועת ידי אליך. את לא נשארת חייבת ואת מתחילה ללשוש אותי. אני כבר לא יכול להתאפק יותר ואני משתוקק אליך, אני רוצה אותך, רוצה להיות בתוכך. אני לא יכול להמתין עוד שניה אחת. 

אמרת לי: ׳יום הולדת שמח ילד׳ ואמרתי לך ש׳את המתנה היחידה שאני רוצה׳. אני לא רציתי שום דבר אחר ואת היית מרכז עולמי. מצחיק מה מרחק הזמן עושה לאדם.

פסקול:

יצא לי לעבור במקום בו חגגנו לך יום הולדת. ביקשת שאפתיע אותך ואני ידעתי שעשית צניחה חופשית, רכבי שטח או דברים אחרים בסגנון. ידעתי שרצית משהו מאתגר אז סידרתי לנו טרקטורונים. שעתיים ומשהו של טרטורים מהנים, אבק, רעש וחיוכים דבילים. כבר אז, חשבתי לעצמי האם את האישה עימה אני רוצה לעשות את המסע, האם אני רואה אותך כמעבר והחלטתי שלא. היה כיף איתך, אם יש משהי שהיתה הכי קרובה אלי בחיים, קרוב לוודאי שזו היית את, למרות נתק של שנתיים איפשהו באמצע. אני חושב שאת האדם שהייתי איתו הכי טבעי אי פעם, בלי אף מסכה. היו בחורות שידעו לקרוא אותי יותר טוב מעצמי אבל את ידעת לעשות לי הנדסה הפוכה. הסתכלתי על התמונות וצבט לי מעט בלב. צבט לי כי אני יודע שהייתי צריך לשרוף אותך כדי לקיים את עצמי. הבוקר ההוא בבנדיקט על הים בהרצליה נצרב לי חזק בראש. אני יוצא אידיוט בפעם האלף ואת מחייכת כי את נהנת לראות אותי כטיפש מטופש.