גאות ושפל

בשישי בבוקר אני נשלחתי להתאמן קצת על מכות מטעם העבודה והרגשתי טוב עם זה. הוצאת אגרסיות במידה הנכונה, על האדם ששווה בכוחות שלו אלי יכולה לעזור ולפעמים גם לשחרר.

ארוחת שישי היתה מאוד טובה, השניה מאז שסבתא נפטרה ורצינית מאוד. היה כיף וגם מצחיק. הייתי כל כך עייף מהבוקר שאחרי שטיפת כלים עליתי למיטה קצת לפני 23:00 וישנתי עד עשר בבוקר. אני הייתי גמור גם היום עד הצהריים והמזגן של הסלון עזר לי להוסיף עוד קצת שינה שהיתה חסרה משבוע ארוך. 

אחותי המקסימה חוגגת מחר יום הולדת אז היא קפצה עם החבר לעוגת יום הולדת ויחד עם דודים וקרובים היה פרלמנט תימני קטן. קצת קשה לי שאנחנו מתקדמים במעלה המספרים האלה, כל שנה, בלי לעצור את הזמן. רק כשאני מתחיל להרגיש ריק עם עצמי בנקודת זמן מסוימת אני מרגיש את כובד הבגרות ועד כמה צריך להתניע ולטוס. מצד שני אני לא נותן לזה להרתיע אותי יותר מידי. אני תמיד עושה דברים בזמן המתאים לי כשאני רוצה.

אימי הכוכבת עשתה תרגיל היום. חברתה התקשרה מחסוי והזמינה אותי אליה לארוחת צהריים. איך שראיתי מספר חסוי האייפון היתה לי תחושת בטן שמדובר בה. ישר אמרתי 'אני לא מעוניין, תודה' וניתקתי. היא הזיזה את החייל שלה ואני את שלי אז חסמתי אותה בפייסבוק. קצת נמאס לי שהיא ממשיכה לנסות וחיה בסרטים. ידעתי שהיא כזאת אבל לכך לא ציפיתי. אני לא חשבתי שהיא יכולה להיות כל כך מציקה.

שיגמר כבר החרא הזה.

לאט-לאט אני מתחיל לארגן לעצמי בראש מה הכיוון הכללי וחושב ברצינות על לימודים באוניברסיטה. אני מתלבט אם ללכת עם החלום, שהוא גיאולוגיה או גיאוגרפיה. אם זה גיאולוגיה אז זה אומר האוניברסיטה העברית בירושלים או בן גוריון בנגב. זה אומר אולי לשפר בגרויות או לעשות מכינה, אני אעדיף מכינה. או אולי משהו רוחבי ובוטח יותר כמו כלכלה, שוק ההון, השקעות או משהו בסגנון. למרות שגם מעניין אותי השילוב בין עולם הרוח לכלכלה.

אני גם חושב על אם לקנות רכב כרגע כי אני חושב שהגיע הזמן מצד אחד ומצד שני, אין לי מה לעשות איתו. יש כבר רכב בבית שעומד לרשותי כמעט תמיד כשאני רוצה.

אני לא יודע למה אבל אני מתחבר לאנשים היותר יצירתיים ושונים בעבודה. אני מעדיף אותם יותר בלי שאני שם לב לכך. 

וואו כמה זמן לא העלתי תמונה.

אני שונא את זה שאני כותב פה משהו, לא נשמר ועכשיו אני צריך על מה שכתבתי מחדש. אני מרגיש כמו העורך של עצמי וזה מוריד לי מכתיבת הפוסט ומאותנטיות הכתיבה.

הורדתי היום הרבה מוזיקה אחרי שיותר מחצי שנה לא שיניתי כלום באוסף שלי. אני אוהב לשמוע מוזיקה חדשה ויותר מזה אני אוהב לשים אותה באייפון וללכת איתה. יותר מג'יגה חדשה של מוזיקה של מיטב האומנים האהובים עלי כשרק john legend נפקד כיוון שהוא עדיין לא יצא להורדה או שאני פשוט לא יודע לחפש. לא נורא, בינתיים יש אחרים שעונים על חשק ההתרעננות. 

בעבודה אני נכנס לשגרה רגילה שכזאת. לא ללחוץ יותר מידי וגם לא להרכין ראש כשאני צריך לעמוד על שלי. זרימה רגילה כזאת. 

עם אמא לא דיברתי מאז פסח ואני מרגיש בסדר עם עצמי. אני חשבתי שאני אקבל את זה קשה יותר ויהיו לי דמעות בעיניים מידי פעם אבל יצא דווקא שאחותי הגדולה בכתה לי בטלפון ועוד אמרה לי שאני אדיש. אני הפכתי לחסין רגשות בהרבה מובנים. אני חושב יותר ויותר על למה לא עשינו את זה קודם כי זה גורם לסוג של שקט תעשייתי שכזה למרות שאחי אוכל את זה הכי קשה. 

הנושא האחרון לא היה במקור אבל כנראה שאני צריך לספר את זה למישהו, אחרי הכל התקן של הידידה הקרובה ירד באוקטובר.