גאות ושפל

פסקול:

אני חזרתי מירושלים לקראת הערב. איך שחזרתי ניסיתי ללמוד אבל הייתי גמור אז שכבתי למיטה שעה. עכשיו אני חזרתי קצת ללמוד אבל לא באינטנסיביות שאני רוצה. היום היה מבחן מעשי על זיהוי מינרלים תחת מיקרוסקופ ואני חושב שהלך סבבה. את השבוע העברתי עם לימוד לחבר שזרק על הקורס במשך השנה. אני שמתי לב לכמה דברים במהלך הלמידה:

זה קשה למשוך את עצמך וגם את מי שאיתך, כאשר כל דבר עלול להוציא אותו מריכוז. אני ממש יודע ללמוד טוב לבד, אני הרבה פעמים תובעני בלמידה כמו ששמתי לב איתו. אני מרגיש שהלמידה העצמית שלי השתפרה פלאים.

אני קיבלתי ציון של הקורס המטומטם במשפטים. ממש שמחתי עליו והופתעתי כי הייתי בטוח שאני טס למועד ב׳, אני מניח שכאשר אסתכל על המחברת אראה את הפקטור המטורף שהמרצה נתן. 

החלטתי להסיט את המשקל מריצות לכוח. אני חושב שאשלב בניהם. קצת ידיים, קצת בטן סטטית וקצת ריצות- בסדר הזה.

וזהו, מבחנים בראבק כי אין תירוצים- כל יום שעובר בתקופה המבאסת הזו הוא יום שלא יחזור:)

פסקול:

היום יום בעל לא מעט משמעויות. זה מתחיל בכך שהיום חל יום ההולדת של החבר הכי טוב שלי, אנחנו מכירים מהצבא, בערך חודש אחרי שהתחלתי את הצבא עד עכשיו. אחד האנשים הכי קרובים אלי בחיים. כאשר פחד שחברה שלו, שלא ידע שתהפוך להיות אישתו לעתיד, בהיריון הוא בא אלי. כאשר רצה עצה אמיתית, לא מחברים/משפחה קרובה אלא מאדם שבאמת מכיר אותו, הוא בא אלי. אני אוהב אותו. 

דבר נוסף שקרה הוא שהיום הודיעו אירוסמית׳ שהם יתפרקו לאחר סיבוב ההופעות הנוכחי. זה גרם לי לצביטה כי אני אוהב אותם, הם הלהקה הראשונה שבאמת התחברתי אליהם כמתבגר ׳בועט׳. אהבתי את זה שיש להם מוזיקה שמחה יותר בהשוואה ללהקות האחרות של זמנם שקראו לקרוע וורידים. אהבתי את זה שהם נדמו לעל-זמניים, נטולי גיל, כאילו הם תמיד ישארו בסביבה. 

היום מייקל ג׳קסון מת, גם אותו אני אוהב. אני חושב שהיה שם משהו עם הילדים הרי הוא לא פעם הועלה על המוקד. אני מאמין שהיה שם משהו אבל האדם מת, מה זה משנה עכשיו? אני מתחבר לשירים שלו, אלמותי שכזה. אני מחכה לשמוע מה עוד יש בהקלטות שהקליט אשר עדיין לא השתחררו לאויר העולם.

החלטתי לשים את הכוחות שלי על כוח, לא ריצה, להתחיל לעשות קצת ידיים, רגליים ובטן. ננסה קצת משהו אחר.

המבחן הלך לא טוב, כמו להתנגש בקיר במאתים קמ״ש בלי חגורת בטיחות. אני לא יודע איך היא עשתה משפטים, זה מקצוע חופר. לא פעם בזמן השיעורים המוקלטים צעקתי על המרצה ״מה אתה רוצה ממני?״ כאילו שהוא יצא ויתחיל להסביר לי מהמסך.

פסקול:

תקופת המבחנים עמוק אצלי בראש. אני בבית ומחר אני מתכוון לעלות לירושלים למבחן ראשון שיערך בשישי בבוקר. אני כבר למד לארבעה מבחנים במקביל ומתחיל לחשוב להכיס את החמישי ללופ, כדי שיהיה מעניין. אני אוהב את הפינה שלי בבית ואני אוהב במיוחד את המעטפת, את הסביבה. בשבת רצתי 5.5 ק״מ וגם שלשום. תיכננתי היום אבל לא היה לי חשק. סביר להניח שאתן בראש בשישי מחר בירושלים.

יוצא לי לחשוב על שחר הרבה סתם כי הפייסבוק הזכיר לי אותה וגם כי המחשבות נודדות בתקופה זו להרבה מקומות. יוצא לי לחשוב גם על יובל ועל מה היה קורה אם לא הייתי מכיר אותה. כל פעם שאני חושב על שתיהן אני מגיע למסקנה שיש לי מזל שהכרתי אותן, למרות מה שאירע לי עימן, אני מרגיש בר מזל שצברתי חוויות איתן ולמדתי מהן הרבה, למרות שגם ניפגעתי באינטרקציות עימן.

אני מרשה לעצמי הפסקות לאורך יום למידה אינטנסיבי של טופגיר ביוטיוב ואני מוצא את עצמי מתגעגע לתוכנית. אני אוהב את ההומור הבריטי ואוהב במיוחד את המנחים. הביביסי טעו שהעזיבו אחד מהם, השניים הנוספים באו אחריו. המחליפים שלהם נראים כמו חבורת חובבנית לידם. הם יצירת אמנות ביחד. 

בבקרים האחרונים אני עייף מידי ובמקום לקום בשבע וחצי אני מרשה לעצמי להיות ער במיטה שעה נוספת. זה רע ואני רוצה לשנות זאת. מעבר לכך אין לי באמת מה להתלונן, החיים שלי תותים כמו שאמר את הבחור המפורסם שאין לי כוח לעשות עליו גוגל:)