גאות ושפל

הגרמני שהיה גר לידינו עבר דירה וכאילו כלום לא קרה. כאילו הוא לא היה שער לידי במשך שנה וחצי. אמא שלו באה לבקר בארץ אנחנו עשינו ארוחת שישי עם 20 נפשות והיה כיף. הייתי עייף בגלל השבוע הקשה אבל אני זוכר שנהנתי למרות שלא התחברתי כמו שרציתי.

וואי, כמה חם היה היום. אני באמת הרגשתי שאני מותש מהחום הזה. אני לא מאמין מה עשיתי ביום החם הזה ויותר מזה אני לא מאמין כמה מים אני הערתי לתוכי. בין השעות 6:30 ל- 18:00 אני שתיתי לפחות 5 ליטר מים. אני שתיתי הרבה ועשיתי הרבה פעילות. הייתי גם הרבה בשמש. היום היחיד שבו אני יכול להשוות את מידת החשיפה לשמש ולכמויות גדולות כל כך למים היתה ביום בו קיבלתי הרעלת מים. שם אני זוכר שהיתה פעילות אינטסיבית יותר אבל אני צריך להיזהר. אני מתחיל להכיר את עצמי בנקודות קיצון והיום הייתי לא רחוק משם. אני צריך להיזהר. 

בסופ"ש אני למדתי כמה דברים:

יצאתי עם הרכב לתל אביב? אין בעיה אני מחנה אותו רק בעבודה ומשם צועד ברגל למקום הבילוי או לוקח מונית. 

אני שונא למצוא חניה בתל אביב.

סגרנו על מקום ושעה? עומדים בהם, במיוחד אני כמארגן.

לזרום. אם לאחד החברים לא בא הוא לא חייב לבוא. חשוב מאוד להתקפל ביחד בהבנה כי בילוי עם אדם לא נחמד באותה הסיטואציה יגמר לא טוב בגלל שהוא יכול להידלק מכל דבר.

אני עייף.

הרגע הסתכלתי על שלוש תמונות ישנות של המשפחה של אבי. אחת של סבתא כשהיתה צעירה ושתיים אחרות מחתונה של מישהי שהיא כבר לא חלק מהגדוד. מדהים לראות איך כולם נראים צעירים ואיך כולם נראים יפים. אם אני משווה את הדמויות הצעירות שמופיעות בתמונות לפרצופים שאני מכיר מאז שאני ילד יש לחלקן סממנים מסגירים ולאחרים אין. אני דומה לאבי בצורה בלתי רגילה בתמונה כשההבדלים הם שיער אפרו ומשקפיים אצלו שתואמים לתקופה. חוץ מזה, אין דבר שלא נראה אחד לאחד: אותם עיניים קטנות עצמות לחיים גבוהות, פנים מוארכות וגוף רזה כיאה לתימנים.

בכלל בתקופה האחרונה אני מרגיש כאילו אני יותר ויותר צובר זיכרונות ונכנס לשלב של אגירת סיפורים בחיים. מעיין שלב של לראות את הנפשות הפועלות סביבי ולראות לאן הם הגיעו ואיך הן היו מאז שהייתי קטן. לאט-לאט אני מבין שאני עד לשינויים שהתרחשות לאורך השנים ועד כמה זה מוזר לראות אדם מתבגר מול העיניים שלך לאורך תקופה ארוכה. 

יאללה, שבוע מעניין הולך להיות, שמח בעבודה.