אני יודע לדבר כמו שאני רק חלמתי לדבר. יכולת ההתבטאות שלי גבוהה יחסית לגילי וגובהה מאוד ביחס לישראלי הממוצע. יש לי כישרון לביטוי עצמי, זה בא לידי ביטוי בסטטוסים צבעוניים בפייסבוק, בדיבור מהיר לא פעם ובנפילה מהירה לתוך האנגלית. לעיתים נדירות אני לא מצליח לבטא את שאני רוצה. מצד שני כשאני מתבטא זה יוצא נדוש לא פעם כי כבר מיציתי את דרך התקשור הזאת.
זיכרונות:
- נסיעה עם סבתא לשוק של העיר באוטובוס עם הכיסאות החומים מעץ והבחוץ מכחול. בדרך חזרה העברתי את האצבע לאורך כל הרחוב על גדרות הבתים. בסוף היא הייתה אדומה.
- אחי, אני וילדי השכונה בגן הילדים. אחי על הנדנדה והוא נופל על ראשו. אני מחזיק את הראש וקולט על כף ידי דם בכמות מפחידה. אני בוכה וכולנו נושאים אותו חזרה בהיתה מדמם ובוכה. אימי והמשפחה מטפלים בו ואני הולך למרפסת של סבתא ובוכה לפני הדוד.
- הפעם הראשונה שלי בבריכה בבית הלוחם שאני מבין שאני טוב בלשחות, שאני מרגיש טבעי בה. זאת תחילתו של רומן שבמהלכו אני לומד כל מה שצריך על שחיה בבריכה הזאת.
- אני יושב על כיסא במרפסת באמצע הקיץ קצת לפני שהשמש שוקעת ואני קורא ספר. היד נשמטת כלפי מטה נוגעת-לא נוגעת ברצפה. לפתע אני מרגיש משהו פרוותי. בלי לשים לב הכלבה דוחפת את אפה לידי בבקשה לליטוף-דרישת שלום.
- אחרי קבלת שבת בכותל בשישי. אנחנו אמורים לצעוד את הדרך חזר לבית המלון במסגרת שבת חינוך של קורס קצינים. אמרו חצי שעה הליכה. מה לא אמרו שזה עוד שעה הליכה עם העלויות והירידות של העיר. והמלון נמצא בקצה השני. זונות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
