גאות ושפל

הלימודים נראים לי כל כך רחוקים אבל בעוד קצת יותר מחודש וחצי אני חוזר לעניינים. עוד לפני שנת הלימודים אני הולך לשבוע של קיץ בהרי אילת. 

אני התחלתי לעבוד בתור שליח לתקופה הקרובה. זה די נחמד ומפיג את השיעמום. השעות מעטות קצת אבל אני חוזר הביתה מפורק. אני מסתובב כל היום והנחמה שלי היא המזגן ברכב. בנוסף לכך, אני הייתי היום בראיון עבודה בירושלים למשרת סטודנט. השיחה עברה בסדר והבחור אמר לי שיחזירו לי תשובה בזמן הקרוב. אני מאוד בונה על הצעת העבודה הזו ומקווה שמישהו למעלה מוכן לעשות לי עוד כמה ניסים.

בצד הרומנטי אין התקדמות. בא לי לשתף מישהי מעבר, בא לי לשמוע משהו מעבר. אני הגעתי למסקנה שאני חייב מישהי.

תקופת המבחנים עברה עם שלושה מועדי ב׳. זה לא היה קל אבל הדבר היחיד שהחזיק אותי הוא המחשבה שגם תקופות קשות הן זמניות. אני חזרתי לעשות כושר, אני רוכב על אופניים יותר וגם חזרתי לרוץ. כמה שחם ומסריח אני שמח על המקום שאני נמצא בו. את הימים האחרונים אני העברתי במטרה להספיק כמה שיותר. אני התרוצצתי עם המשפחה והשתדלתי לצאת כמה שיותר. אני מחפש עבודה ונפלו לי שתי מציאות אחת לחודש וחצי בבית והשניה לשאר התואר. הן לא סגורות בשיט ואני מקווה שילך לי טוב.

אני יודע שזה נשמע מטומטם אבל אני מתחיל להאמין מחדש ביושב במרומים. הלכתי לכותל בשישי לומר תודה על שעברתי את השנה. בשבת כמעט חטפתי חזק בנסיעה בשטח. פעם הייתי אומר מזל, היום אני מתקן ל׳תודה לאל׳ או ׳זה נס׳. לשים כיפה או להתחיל להתפלל אני לא מתכוון, אבל אני אומר בשקט שאני מאמין בדרך שלי. 

יש לי הרגשה של טוב, אני מבין יותר את השנה שעברתי במרחק הזמן.