God of War II לא מנסה להמציא מחדש את הגלגל, אבל הוא משפר ומלטש בערך את כל האלמנטים שהפכו את המשחק הראשון לכל-כך מוצלח.

 

בתור אחד המשחקים הגדולים האחרונים לקונסולת ה-PS2, וההמשך למשחק שבעיני רבים היה הטוב ביותר ב-2005, ב-God of War II היו תלויות לא מעט ציפיות. החשש העיקרי לגבי גורל המשחק היה שצוות הפיתוח שלו, שבראשו כבר לא עומד יוצר המשחק דייויד ג'אפי, לא ישכיל לשלב בצורה טובה את האלמנטים שהפכו את המשחק המקורי למוצלח כל-כך, ושהתוצאה תהיה משחק המשך סטנדרטי וחסר מעוף (עיין ערך Devil May Cry 2). כמו כן, רבים תמהו על ההחלטה שלא לפתח את המשחק לקונסולת ה-PS3 החדישה, אלא להישאר על ה-PS2 הפרימיטיבית יחסית.

אז לכל אלו מכם שעדיין חוששים, אתם יכולים להסיר דאגה מלבכם. God of War II מכיל את כל מה שאהבתם במשחק הראשון. הסיפור הסוחף, הקרבות האינטנסיביים, הברוטאליות הבלתי מתפשרת, ואפילו משחקון הסקס-בשלישייה, כולם נמצאים כאן במלוא הדרם. ישנם אפילו כמה שיפורים, די מינורים אמנם, אבל זה בסדר בהתחשב בעובדה שלא היה יותר מדי מה לשפר במשחק הראשון.

האלים משתוללים

זה טירוף!

סיפור המשחק, למי שלא זוכר, עוסק בקראטוס, לוחם ספרטני עצבני שעבד בשרותו של ארס, אל המלחמה. בפעם האחרונה שפגשנו אותו, קראטוס בדיוק חיסל את ארס ולקח את תפקידו באולימפוס בתור אל המלחמה החדש. God of War II נפתח כמה חודשים לאחר מכן.

קראטוס, שהתרגל בינתיים לחיים כענק בגובה 100 מטר, משתמש בכוחותיו האלוהיים כדי לעזור לאחיו הספרטנים לכבוש את יוון, עיר אחר עיר. האלים האחרים ובראשם זאוס, לא ממש מרוצים מהמצב, מכיוון שהם דוגלים במדיניות של אי-התערבות בענייניהם של בני התמותה.

לכן ערב אחד, בעוד קראטוס מבלה לו בנעימים בהחרבתה של העיר רודוס, על שלל מלונות הפאר ובתי הקזינו שלה, הוא לפתע מוצא את עצמו מתכווץ למימדיו המקוריים. לא רק זה, אלא שהאלים גם מקימים לחיים את הקולוסוס המקומי, וזה שם לעצמו מטרה לחסל סופית את גיבורינו המסכן. כמובן שקראטוס לא יעבור על דבר כזה בשתיקה, ומייד אנחנו לוקחים עליו פיקוד, באחת מהפתיחות המלהיבות והמוצלחות ביותר שהיו למשחק בזמן האחרון.

השלב הראשון הוא כולו קרב בוס ענק נגד הקולוסוס, והוא מבהיר לשחקן שכבר לא מדובר באותו God of War מלפני שנתיים. כבר מההתחלה המשחק מבטיח להיות אפי וגדול יותר מקודמו, הבטחה שמתממשת במלואה לכל אורכו, בדמות שלבים ובוסים ענקיים ומרשימים, ששמים את אלו של המשחק הראשון בכיס הקטן.

בכל אופן, אחרי קרב ארוך ומתיש, ולפי מיטב המסורת, קראטוס מוצא את עצמו מופרד מכוחותיו האלוהיים, והוא חוזר להיות בן תמותה לכל דבר. מיותר לציין שייקח לו כל המשחק כדי לזכות בהם מחדש, אחד אחד. קראטוס כמובן חושב דבר ראשון על נקמה באלים, והוא מקבל עזרה בלתי צפויה מהטיטאנים, הגזע המיתולוגי ששלט בעולם לפני האלים האולימפיים.

הטיטאנית גאיה מספר לקראטוס על אחיות הגורל, שיושבות להן במקדש מרוחק, ועשויות עם קצת שכנוע לשלוח את קראטוס חזרה בזמן לרגע שבו הוא נבגד על-ידי זאוס, וכך לשנות את גורלו. כמובן שאצל קראטוס, "קצת שכנוע" פירושו קריעה לגזרים של האחיות וכל מי שמנסה למנוע ממנו להגיע אליהן.

 

עוד לא ראינו דם

טירוף? לא...

מסעו של קראטוס אל אחיות הגורל הוא אפי ועקוב דם, והוא יקח לשחקן הממוצע 15-20 שעות משחק, בהחלט פרק זמן מרשים בשביל משחק פעולה. מה שעוד יותר מרשים הוא שלאורך כל אותן 20 שעות אין אפילו רגע מת אחד. בכל רגע נתון השחקן עסוק בלהילחם על חייו מול ערב רב של יצורים מיתולוגיים, בפיתרון חידות, שהן מסובכות ומעניינות יותר מבמשחק המקורי, או סתם בבהייה בנופים המרשימים שנקרים בדרכו, או בסצנות הקישור המרשימות שמפוזרות ברגעים קריטיים בסיפור.

עיצוב השלבים הנהדר דוחף את השחקן להתקדם, רק כדי לראות מה יהיה הלאה, אפילו בלי קשר לסיפור. רמת הקושי הכמעט מושלמת מציבה אתגר לעיתים, אך סלחנית מספיק בדמות נקודות שמירה קרובות למדי אחת לשניה, כך שגם אם נמות, אף פעם לא ניאלץ לחזור על קטעים ארוכים מדי.

עיקר המשחק כצפוי, הם הקרבות. מערכת הקרב של המשחק הראשון הייתה מוצלחת למדי, כך שלא היה יותר מדי מה לשפר, והמפתחים בחרו בחכמה להשאיר אותה פחות או יותר כמו שהיא. את רוב הזמן עדיין נבלה בשירשור קומבואים מפלצתיים ומגניבים במיוחד עם נשק ברירת המחדל שלנו, הלא הוא זוג החרבות שמחוברות בשרשראות ברזל לידיים של קראטוס.

מדי פעם נגוון קצת עם התחמקויות אסטרטגיות בעזרת הסטיק האנלוגי הימני, ושימוש בלחשי קסמים עוצמתיים שנקבל תוך כדי התקדמות בסיפור. בעזרת נקודות ניסיון שנצבור מחיסול אויבים או בתיבות אוצר, נוכל לשפר את הנשקים והקסמים שלנו, וכך ללמוד קומבואים ויכולות חדשות. אין דרך אחת נכונות להשקיע את הנקודות, ולא משנה מה ההעדפות שלנו, אף פעם לא נגיע למצב שבו ניתקע בגלל יכולות חלשות מדי.

כמו במשחק הראשון, את האויבים הגדולים יותר ואת הבוסים ניתן להרוג בדרך מיוחדת: אחרי שנרביץ להם מספיק, יופיע מעל ראשם עיגול אדום, ולחיצה על כפתור העיגול בשלט תגרום לתחילתו של רצף הוראות ללחיצות על כפתורים, שהשלמה מוצלחת שלו תגרום לאנימציית הריגה אלימה ומגניבה במיוחד. האנימציות האלו הפכו כבר מזמן לסימן ההיכר של הסדרה, והפעם הן ברוטאליות יותר מאי פעם.

זוהי ספרטהההה!!!

גם בגרפיקה המפתחים לא התפשרו. המשחק כל-כך מרשים עד שלפעמים קשה להאמין שהוא רץ על קונסולה בת 6 שנים. הסביבות במשחק פשוט מדהימות, ואין זו הגזמה לומר שהן נראות יותר טוב ממשחקים מסוימים לקונסולות הדור הבא. הגודל וקנה המידה שלהן ידהים אתכם כל פעם מחדש. גם הדמויות נראות מצוין, במיוחד הבוסים השונים. גם בתחום הסאונד אין נפילה. פס הקול מצוין ותורם רבות לאווירה, והדיבוב המושקע עוזר להעביר את הסיפור בצורה משכנעת.

השורה התחתונה

בסופו של דבר, אם אין לכם סלידה תהומית ממשחקי פעולה, או מאלימות מוגזמת, וכמובן שאם אהבתם את המשחק הראשון בסדרה, אתם פשוט חייבים לעצמכם לנסות את God of War II. ללא ספק מדובר באחד מהשיאים של ה-PS2, וכנראה במשחק הכי טוב שיצא לקונסולה הזו בשנת 2007. הוא אמנם לא מחדש יותר מדי על פני קודמו, אבל כשמדובר במשחק כל-כך טוב, למי אכפת?