לחיות בסגנון שלי

שוב, המון זמן מאז הפעם האחרונה שהייתי פה והרבה קרה והשתנה, אבל אני לא הול לפרט על זה, וגם על מה שעכשיו אני אכתוב שיהיה מבחינתכם מופשט לחלוטין אני לא צריך שתגיבו, זה פשוט לפרוק טיפה את הדברים מעליי ולשחררר את הלחץ, שעליו אני אכתוב בפשטות.

לחץ, אני בלחץ מטורף, יותר מידי בגרויות, יותר מידי דברים לעשות וללמוד, רישיון, פסיכומטרי, תופים ,שירה, להוסיף גיטרה, צריך לעבוד, חזרות עם הלהקה, בחורה, בית ספר, הורים, סתם שיהיה לי זמן לעצמי להסתלבט - ואין מספיק זמן להכל.

מנסה לחלק שנה אחת לשנתיים, יש תומכים, יש מתנגדים, ויש חברה של אמא שהיא משהו כזה שמקבלת תשובות מהיקום אם לעשות משהו או לא, והתשובה בקשר להחלטה שלי היא כמובן "לא מוחלט, חס וחלילה! טעות איומה! אסור לעשות את זה" אבל מה, לא אומרים לי מה יקרה אם אני אלך בדרכי בכל זאת, רק ש"אתה תפסיד הזדמנויות טובות וחדשות ושנת הפריחה שלך לא תיהיה כל כך פורחת", וואו, זה אומר לי המון, אבל מה תחום המעשי? מה יהיה ההיישגים שלי לעומת ההפסדים שלי? מה עם הלחץ, הוא יעלם מעצמו? פתאום הזמן יזוז יותר לאט, יעצר, או יתארך אם אני לא אלך בדרכי? מי יתן לי תגבורים של מה שאני רוצה ללמוד עוד שנה? הם שגם ככה מקצצים לי בתקציב? מי ישלם לי על השלמה או שיפור? כלום לא יקרה ואף אחד לא יעזור.

יועצי החכם כפיר אמר לי "תחשוב שאתה הולך בדרכך, ותחשוב שאתה מוותר על החלטתך, מה אתה מרגיש? מה הלב שלך אומר לך? יש לך בחילה, סחרחורת, אתה מרגיש לחץ והפרקות תחתיו, מה? תרגיש בסופ"ש ותדע מה לעשות" חכם מאוד, אני שמח מאוד שיש לי אותו, זה באמת משהו שצריך להתחיל לעשות, לראות ככה ולאות ככה, מה מרגישים בעקבות כל מראה?.... כן, אכן מבריק.

מאריון אמרה לי לעשות גם מה שהלב אומר לי, ומה שאני בטוח שיעשה לי טוב, אחלה בחורה היא, כיף ללמוד איתה וכיף להיות בחברתה.

אלון אמר לי "אתה משלם להם עוד כסף, מה הבעיה שלו שתלמד עוד שנה? יאללה לך תעשה מה שבא לך מה אתה שואל אותם בכלל, שילכו להזדיין במקום לנסות להכשיל אותך" גם כן אחלה של מורה, למדתי ממנו המון לחיים.

אבל עד עכשיו דיברתי על מה אחרים אומרים וחושבים, ומה איתי? אני רוצה לסיים את זה בכיף, בלי לחץ, בלי כישלון, אני רוצה להוציא מעצמי את המייטב ובאמת להבין כל דבר לפרטי פרטים, זה אחרי הכל החיים שלי מבחינתי, ובלי זה אני לא אתקדם לשום מקום, אני כבר החלטתי שזה יהיה התחום שלי.

אני רוצה זמן, אני רוצה הצלחה, אני רוצה שנה שתתחיל טוב, אני רוצה לקבל תוצאות אחרי כל העבודה הקשה שלי, אני לא רוצה לעבוד קשה בשביל משהו שאני גם ככה לא רוצה, אולי נראה כאילו אני שכונה בעולם שם, וכאילו אני באמת לא עושה כלום אבל כל זאת כי אני פשוט מפחד, מפחד להכשל בניסיון, חבל לי על המאמץ כשאני יכול להשקיע חצי בשביל לקבל יותר זמן ולעבוד בנחת, בלי לחץ, לפחות ששנה שניה תיהיה לי קלה ועם זמן.

אני מפחד מ18, אני מפחד מכישלון, אני מפחד מסטירות בלחי, כבר חטפתי כל כך הרבה שזה מספיק לי עד ל25.....אבל מה לעשות זה כאילו החיים, לא יודע איזה חיים אלה אם לא נהנים....

קשה לי לשבת ולעשות משהו בתכנון הרבה זמן בלי תרופות, והם ההצלה שלי, אבל גם עקב אכילס שלי עם כל התופעות לוואי....

אני רוצה שקט, אני רוצה מנוחה, אני רוצה שהזמן יעצור לחודשיים ושבזמן הזה אני אנוח לי עם עצמי, אעשה מה שעושה לי טוב, לנגן וספורט ולאכול ולישון וחברים, יספיק לי, ואם הפעם אני אקבל דחייה מהירה (לפני סיבוב מלא) אז אני כנראה אפרוש וזהו, אשקיע את המאמץ והזמן בדברים שמניבים יותר פירות.

ועכשיו אני מרגיש מטושטש, רוצה לישון, וזה נחת עליי במכה, בטח בגלל שלהיות לחוץ עצבני שורף מלא אנרגיה.....

אני רוצה עזרה, אני רוצה הושעה, אני רוצה שיהיה לי טוב, ולא בגלל שהכל קורה איך שאני רוצה, אני מעדיף פשוט שלא יהיה לי רע, להתרחק ממה שרע, אני רוצה פיצה, בירה ונרגילה כל ערב עם  אביב, לאון, אליסה, פולי ואולי עוד מישהו/י אצלי במרפסת בבית ריק, כשברקע מוזיקה מהמחשב שלי שמחובר למערכת סטריאו בסלון, אני רוצה לישון איתם במיטה ענקית כל לילה, ולצחוק איתם, ולהשטטות איתם, ולבלות איתם.... כי הם מי שעושים לי הכי טוב לאחרונה, והם מרחיקים אותי ממה שעושה לי רע, ולאון כולו אופטימי, ואביב כולו משוגע, ופולי מצחיקה עם היציאות שלה שהן מעצבנות את כולם, ולפעמים גם אותי, אבל מה שהיא עושזה זה פשוט לרוץ טיפה קדימה עם הזמן, להפוך משהו לטיפה מוגזם וישיר ולומר את מה יוצא בקול רם בלי בושה, כמו כשהיא טיפה שתויה, כמו שהיא עשתה אתמול לפני ההסעות.....

ואליסה, פשוט כיף איתה, זה לא מרגיש נכון או לא, זה פשוט זורם, עם טיפה איפוק, אבל זורם, בלי לחץ בלי זירוז, כל דבר בזמנו שלו, ואני אוהב את זה, זה כמו בשיר MILES FROM NOWHERE של CAT STEVENS, שהולך ככה:

   Miles from nowhere
   Guess I'll take my time
   Oh yeah, to reach there


   The top of the mountain
   I have to climb
   Oh yeah, to reach there

   Lord my body
   Has been a good friend
   But I won't need it
   When I reach the end

   Miles from nowhere
   Guess I'll take my time
   Oh yeah, to reach there

          I came through the valleys
          And I'll go through the woods
          'Cause I know when I find my honey
           It's gonna make feel good, yeah

           I love everything
          So don't you make me feel sad
          'Cause I'll drink to you my baby
          I'll drink to that, I'll drink to that

   Miles from nowhere
   Not a soul in sight
   Oh yeah, but it's alright

   I have my freedom
   I can make my own rules
   Oh yeah, the ones that I choose

   Lord my body
   Has been a good friend
   But I won't need it
   When I reach the end

           I love everything
          So don't you make me feel sad
          'Cause I'll drink to you my baby
          I'll drink to that, I'll drink to that

   Miles from nowhere
   Guess I'll take my time
   Oh yeah, to reach there

שיר ענק לדעתי, וזהו, ככה אני רוצה, שיהיה לי זמן להכל, לחיות לנצח, להשאר תקוע בגיל 17 וחצי, לא צריך 18, להנות מהחיים, ללמוד מה שאני רוצה, להופיע ולהקליט כפרנסה, לבלות פעמיים בשבוע, לגור עם החברים הכי טובים קרוב קרוב, עם מישהי איתי בבית, או אפילו לבד, לעשות ספורט מידי פעם ולחיות טוב בלי דאגות, בלי חסימות, אבל בעיקר בעיקר, בלי שיהיה לי רע, לא מבקש שיהיה לי טוב, זה יבוא אחר כך, אבל קודם שלא יהיה לי רע, זה כבר מספק אותי.

אבל זה עדיין לא ככה, ואני מרגיש שיש לי ביניין על הכתפיים עם ההחלטה הזאתי, וכנראה שאני אלך בדרכי ומקסימום טיפה לא יסתדר לי הכל בקלות, אבל לפחות אני אהיה שלם עם ההחלטה שלי.

אסור לי לפספס הזדמנויות, בטח לא עם אנשים, אני מוותר לעצמי יותר מידי, צריך להתחיל לקחת מה שאני יכול וזהו.