לחיות בסגנון שלי

לילה הזוי.

הלכתי לישון ב12 וחצי עם צוואר חצי תפוס.

חלמתי כמעט על כל מי שאני מכיר, כולם במין חלום בהמשכים כזה....

היינו כמה אנשים בים, גם ואדים היה, והלכנו מכות, רציני אבל, אגרופים לפנים ומוטות ברזל.

חלמתי על לאוניד שיכור שמקלל את כולם ועוד יש לו בקבוק וודקה ענק בשקית ואיך אני מנסה להרגיע אותו, ומחזיר לאלה ועבודי את התיק שהוא מצא שלה.

איך איילת נוסעת במעלה בן צבי בת"א על אופניים שהגלגל הקידמי מרוסק.

על איך מצאתי את נסטיה חצי מופשטת, מזרק ביד, כל האיפור מרוח לה על הפנים מהבכי ההיסטרי שלה ואיך היא לא מבינה מה קרה לה ואיפה היא.

שינקר היה איתנו בים, אבל אני לא זוכר מה הוא עשה שם, וגם ניב היה, נראה לי הםניסו להפריד ביני לבין ואדים, כי אני זוכר שהלכנו מכות כמה פעמים....

חלמתי על אליסה, יושבת אצלי בחדר על המיטה וקוראת ספר, מתעלמת מנוכחותי.

חלמתי על עוד דברים עם עוד אנשים, אבל אני לא זוכר בדיוק מה.

אבל היום ב3:40 התעוררתי בצרחות של כאב - הצוואר שלי נתפס סופית וכל תנועה הכי קטנה הכאיבה לי אנושות.

חיכיתי לאבא שיחזור מהטיסה לטפל בי, הוא חזה בסיבות 5 וחצי, כלומר, שכבתי יותר משעתיים בלי יכולית לזוז עד שהטיפול של אבא התחיל לשחרר אותי.

למי שלא יודע יש לי בעיה חמורה עם מוגבלות וחוסר תנועה, אני יכול ממש לקבל התקף פסיכוטי אם אני לא יכול לזוז כרצוני.

עכשיו אני בבית, לא הלכתי לבית ספר, רק לפני שעצתיים מתי מהמיטה, ואני יכול עכשיו לישר את הראש וללכת, לפחות ישנתי בזמן הזה אז חוסר התנועה לא היה מורגש כל כך בשבילי.

אני מקווה שמחר אני אוכל להזיז את כל הצוואר. בנתים אני יכול רק לסובב את הראש שמאלה ולהטות אותו קדימה.