לחיות בסגנון שלי

מרצה ידוע התחיל את הרצאתו בהחזיקו ביד שטר של 20$.

בחדר, בו היו 200 מאזינים, הוא שאל: "מי מעונין בשטר זה של 20$?" ידיים החלו להתרומם.

"אני עומד לתת שטר זה לאחד מכם, אולם תחילה הרשו לי לעשות זאת".

הוא החל לקמט את השטר. ואז הוא שאל: "מי עדיין רוצה זאת?" עדיין היו ידיים למעלה באוויר.

 "טוב" הוא ענה, "מה אם אעשה זאת?" ,הוא זרק את השטר על הרצפה והחל למעוך אותו לתוך הרצפה באמצעות נעלו.

 הוא הרים אותו מהרצפה, כעת כולו מקומט, מעוך ומלוכלך ושאל שוב, "עכשיו, מי עדיין רוצה זאת?"

עדיין הידיים התרוממו לאויר.

"חבריי, כולכם למדתם שיעור בעל ערך רב מאוד.

 לא חשוב מה עשיתי לכסף, אתם עדיין רציתם אותו מכיוון שערכו לא ירד. הוא עדיין היה שווה 20$.

 פעמים רבות בחיינו, אנחנו מועדים, מתכופפים ושוקעים בעפר בעקבות החלטות שקיבלנו, או בגלל נסיבות שנקרו בדרכנו.

 אנו מרגישים אז חסרי ערך. אבל אין חשיבות למה שקרה או למה שיקרה, אתם לעולם לא תפסידו מערככם.

 אתם מיוחדים- לעולם אל תישכחו זאת! לעולם אל תתנו לאכזבות של אתמול להאפיל על החלומות של מחר"

אני כן שווה, אז מה עם זרקו אותי על הרצפה, דרכו עליי ולכלכו אותי, הערך שלי לא יורד. הוא רק עולה, כמוני יש רק אחד בעולם, אני ענק, לא חסר לי אופי ולא דופי. אני לא צריך רחמים או קבוצות תמיכה אני הרי יודע מה יש לי בידיים, חבל שלא הבנתי את זה קודם. יש לי כל כך הרבה אצלי בידיים, במי שאני, ומי שלא מבין את זה כנראה מקומו לא איתי, כנראה שכחתי מי לתקופה ארוכה, אנשים כבר התחילו למשוך בחוטים ולהתחיל לשחק בי כבבובה, אבל הגיע זמן לעצור את זה. אנשים צריכים להבין את זה, הם שווים יותר ממה שהחברה מקטלגת אותם, אם למשהו לא נראה משהו - מאוד חבל. אנשים מפסידים אנשים, בגלל זה החברה מתדרדרת מטה מטה במקום לתת יד, להקים את מי שנפל, לעזור לו בהרכבתו, בבנייתו מחדש, צריך לשקם אנשים שנפלו, כי מאוד קשה לקום לבד, לא כולם מסוגלים. אני אצליח, קלטתי אתכם, אני לא אשמיט כלום מידיכם, אני לא אשכח אתכם או אנסה להרוס אתכם, אני לא כמוכם, אני עוד שארית אנוש שיראה לכולם מאיפה משתין הדג.

(כמובן שזה מועתק מאדם אחר אבל מה לעשות, הזדהתי עם אותן מילים)

סאפ?

עבר זמן, שלא קרה בו הרבה חוץ מכמה דברים בסיסיים.

אז נתחיל.

 פורים-לא ישנתי לפני יום ראשון של פורים כי צבעו לי את הקצוות בשיער חצי לילה (אדום ובלונד) ואז ביום ראשון נסעתי לשדה תעופה עם ההורים ואיילת להפרד מכל המשלחת שנסעה לגרמניה.

הגעתי לבית ספר מוטש ובאותו יום הייתה הופעה, וכמובן עם המצב רוח שהיה לי לניב ולאביב ועם זה שנקרע מייתר לניב באמצע שיר ההופעה הייתה ההופעה השני הכי גרועה שהייתה לי בחיים.

חזרתי הביתה הלכתי לישון ואז הלכתי בערב לנשף בכפר והיה נחמד דווקא....

חוץ מזה ביום רביעי בפורים דודים שלי הגיעו לארץ מארה"ב והם גרים אצלנו ואני הסכמתי להקריב את עצמי ולישון בחדר אורחים בזמן שהם ישנים אצל ההורים ההורים אצלי ואיילת בחדר שלה (=בלגן בקיצור).

המשלחה חזרה אחרי 10 ימים ביום רביעי ה-18, והם לא מפסיקים לחפור על כמה כיף היה שם עד שזה כבר מעצבן (מצידי הם יכולים לחזור לשם, היה ממש מגניב גם כשהם לא היו פה).

גם ברביעי ה-18 הייתה בכפר שוב תחרות שירים וסיפורים, שלחתי שיר אבל לא זכיתי, זכו בקטגוריה של שירים בחטיבה עליונה רק מקום ראשון (כי כל שאר השירים לא היו ראויים...פקה פקה זיוני שכל), אני בטוח שלא זכיתי בכלום כי זכיתי כבר שנה שעברה, ולא רק אני, אלא כל מי שזכו שנה שעברה לא זכו השנה, ומי שזכו שנה שעברה כותבים הרבה יותר טוב ממי שזכו השנה, ומי שחושב שזה שזכו שנה שעברה זו לא סיבה למה הם לא זכו גם השנה יכול לקפוץ לי, כי באמת בכפר אי אפשר לזכות פעמיים בתחרויות כאלה בכפר (אני מקווה שהבנתם למה התכוונתי, ואם לא - לא נורא).

יותר מזה היה לי שבוע לא בשמיים, אבל לפחות הייתי רגוע מאז שהמשלחת נסעה...ועכשיו חוזרים להיות דרוכים קיבינימאט....

ביום שישי חן דאבול מאריאל, בוגר מגמת המוזיקה של הכפר מלפני שנתיים צירף אותי ללהקה שלו של גברי (גם בוגר מגמת מוזיקה בכפר מלפני שנתיים) ושל סולן שאני לא מכיר, הלקה הידועה בכפר ובאריאל "דאקר" (DAKAR, המייספייס: http://www.myspace.com/dakar1968 תכנסו ותקשיבו, הם תותחים ואני איתם D: ), אז אני חייב לחזור לעבוד חזק על מטאל ויש לי רק מקסימום 3 שעות ביום לנגן ואני צריך מינימום 6 ביחד עם הדברים שאני צריך לעבוד עלייהם לרסיטל שנה הבאה ולהרכבים בכפר, אז באסה לי...אבל גם מגניב כי בעוד חודש חודשיים נתחיל לעבוד ביחד ונעשה חזרות בחדר חזרות בכפר, וגם נוכל להקליט שם, יהיה חזק בכל אופן ואני מקווה ואעבוד שיהיה מושלם!

היום היה יום משוגע, דיברתי עם אביב, איחרנו לשיעור בהיסטוריה, נתי תפס אותנו מאחרים ואת אביב גם עם עגיל בגבה, רצה לשלוח אותנו הביתה אבל בסוף לקח אותנו לאמנון שיתן לנו לנקות את הג'ונגל, אבל לא לפני שהוא לקח אותנו לכיתה להודיע לכולם למה אנחנו לא ניהיה בשיעור, ובדרך הוא תפס את קרינה מדברת בפלא, באמצע שיעור אז הוא גם הוסיף אותה לצוות ניקיון שלנו XD

ובזה נגמר העידכון לזמן האחרון ולזמן הקרוב.

שבוע טוב, סמים זה גם טוב, אלכוהול זה גם טוב, סקס עם בחורה שיש כלפייה לפחות חיבה זה עוד יותר טוב!, ובגידות, שקרים, קללות, כפיות טובה ולהיות אגואיסטים זה חרא של דברים, ותזכרו את זה טוב טוב ילדים(!!): אל תעשו לחברכם מה שאינכם רוצים שהוא יעשה לכם, כי אחרת אנשים רעים יכנסו בכם!! :P

יאללה ביי BITCHES!