לחיות בסגנון שלי

עדכון כדי להעביר את התמונה המדכאת.

עוד 9 ימים אני אהיה כמעט חופשי ויתחיל החופש.

עכשיו מרביצים בעצמנו היסטוריה, כאן אני אביב יעל ואיילת החרשנים שהלכו לישון רק ב6 בבוקר ולא למדנו בערך מ11 בלילה (וקמנו היום מאוחר מאוד: 12 וחצי).

מחר המגן, מקווים לטוב (=מצפים לגרוע ביותר).

היה קרב להקות, היה מצויין, שני ההרכבים שלי לקחו מקום ראשון (הזכיה זה יומיים של מוזיקה בחופש בשווי 200 שקל כל יום).

מיד אחרי הקרב הלכתי להזכרה של סבא עם אמא, היינו רק שנינו והייתה הזכרה.

יום שישי לפני שבוע הייתה מסיבה בסנטר, היה כיף אבל עמוס מידי, צריך להמנע מזה בפעם הבאה.

יום שני האחרון הייתה הופעת שירה של כל מי שלומד את מאריון (המורה לפיתוח קול) ושרתי את MAMA I'M COMING HOME של אוזי אוסבורן ויצא סבבה לפי מה שאמרו. וגם יום לפני החליטו להדביק אותי ואת קוסטיה המורה לבאס לחצי מהשירים, אז גם ליוויתי כמה שירים והיה כיף.

השבוע הזה לא היה טוב חוץ מכל מה שקשור למוזיקה. לפחות עכשיו יהיה חופש=לא להתעסק בבעיות בית ספר.

הסופר באנד כנראה תתאחד ונעבוד בקיץ, וגם החבר'ה מדפקט הפרפר רוצים שאני אמשיך לשיר להם...נראה כבר מה יהיה במעשי.

ב16 הופעה של דרים בארץ.

יום אחרי מסיבת סיום שכבתית.

ב18 חלוקת תעודות.

ב22 בגרות בהיסטוריה ואז רק נותרו מועדי ב' לבדוק אם צריך לעשות....

אני בסדר בכללי. שורד את היום, אני לא יודע אם להתרכז בעכשיו או להביט טיפה קדימה לצפות לדברים ולהאמין בהם שיקרו.

צריך להפסיק לפעול לפי התבנית העכשיווית, צריך לעשות משהו חדש.

אני צריך לתקן את השק אגרוף,

מוזיקה זה הכי חשוב בסדר הפעילות של ה"לימודים-חברים-ספורט-וכד'..."

אני צריך חופשה, מזל שהיא עוד 10 ימים לכל היותר....

שבוע טוב.