...

היא הייתה הדבר הכי יפה שראיתי מימיי.

עיניה נצצו ונראה היה שהיא מאד שמחה לראות אותי. ישר התאהבתי בה, כמובן.

במבט המתוק הזה שלה. נשביתי בקסמיה.

ידעתי שעתידנו יהיה ארוך טווח ומאד צמוד.

אמא אהבה אותה גם, למרות שהיא אף פעם לא הייתה בעד.

ואבא... לאבא לא הייתה ברירה. הוא ידע שאני לא אוותר עליה. שאני עקשנית.

ביליתי איתה את רוב הזמן שלי והיה לנו כ"כ כיף.

לפעמים אפילו התקלחנו יחד. רבים נרתעים מזה, אבל אהבתי אותה כל כך שלא היה אכפת לי. זה אפילו היה קצת מצחיק...

הייתי מספרת לה הכל, לעיניים המבינות שלה, המנחמות, מדי פעם הרגשתי שהיא מזדהה.

לא מעט פעמים ראיתי דמעה קטנטנה זולגת במורד עינה.

אבל תמיד כ"כ יפה, כ"כ מתוקה. רק להסתכל בה היה ממלא אותי שמחה.

ההורים חשבו שיימאס לי מהר. אבל היינו יחד בערך שנתיים.

שנתיים של כיף. השנתיים הטובות בחיי.

אחרי שנתיים, היא מתה. אני מצאתי אותה. לא האמנתי שה באמת קרה. רצתי הביתה מהר, בוכה, מלמלתי לאמא שמאיה שם, שמצאתי אותה, ניסיתי לומר לה שהיא מתה אבל לא הצלחתי. תפסתי בידה ומשכתי אותה אחריי, שתראה בעצמה ותבין. והיא ראתה. היא שתקה וראיתי דמעות נקוות בעיניה.

אפילו אמא שלי בכתה עליה. היא חיבקה אותי חזק. אם ובת בוכות יחד על הקטנה שלי.

הדבר שגרם לאושר הגדול בחיי, שגרם לי לזרוח, ועכשיו כיבה אותי לחלוטין.

היא הייתה המתנה משמיים שלי. המלאך שלי.

רבים לא הבינו למה אהבתי אותה כ"כ הרבה, כי מבחינתם, היא הייתה בסה"כ כלבה.

-22 ביוני 2007.

מה דעתכם? P;

עיצוב חדש D;