תמיד תהיתי איך דבר כל כך שלילי מצליח לחבר בין אנשים.
אולי זו השלמה משותפת עם רוע הגזרה...
מה יש בזה שמצליח לאחד את הבלתי ניתנים לאיחוד?
אולי פשוט יש צורך בחברה כדי להרגיש בסדר עם זה.
אולי סתם רוצים מישהו להעביר אתו את הזמן...
אבל זה תמיד היה נראה לי כמו רגע אישי יותר. מצוצמם יותר.
משהו בין אדם לעצמו. כמה דקות של מנוחה מסויימת, הירגעות אולי...
ובכל זאת, מכנה משותף כל כך שולי שמחבר כך בין האנשים שהכי לא ניתנים לחיבור.
אבל הי, מה אני מבינה... אני בסה"כ ילדה טובה.