...

שלום לכולם.

איזה כולם?

מישהו יקרא את זה בכלל? כולם נוברים בדפי ספרי המתמטיקה.

המיקודיות.

הבלאגנים.

אבל מחר... זה מסתיים.

להשנה... למקצוע.

בקיצור, הדבר האחרון שאומר בקשר למתמטיקה בפוסט זה-

ציוני הגשה!

ב005- מוגשת על 100.

ב003- מוגשת על 97.

אני סוסה אני [;

זהו. :X

אה, אז בהצלחה לכולם!

אז בא לי פוסט-כלום.

מכירים את השיר Starz in their eyes?

אני שונאת אותו.

ממש.

הוא מרגיז. הוא חסר קשר בין התנגנות המלים ללחן עצמו.

הוא גרוע.

הוא מעצבן.

והוא כל הזמן מושמע ברדיו.

החדר שלי מבולגן ממש.

ממש ממש.

בטח עוד איזה חצי שעה אמא שלי תדפוק על הדלת [לא תחכה לאישור] תיכנס תסתכל על החדר ותצרח עליי כמה שאני מבולגנת ולא שומרת על סדר ובהבהבה...

ואני אסתכל אל המסך בעיניים ריקות ואחכה שהיא תפסיק לצווח.

ותלך.

בא לי מילקשייק.

מהבקר.

מהמילקשייקים המושקעים האלה אבל... עם תותים ותפוזים ודברים טעימים אחרים.

וגלידה וניל!

איך שקמתי, "בא לי מילקשייק",

לא מומש עדיין.

לא בסדר.

חבל.

ביום ראשון שבוע שעבר,

כשהרבה אנשים היו בבית הספר, פלג ואני ישנו.

ואז

הלכנו ללאונרדו.

וחפרנו ת'חיייייייים

ואכלתי לחם שום אלוהי.

ובא לי בטוב הקפה,

ההיא מנסה ללמד אותי מה זה הפוך, "זה קפה חזק, את יודעת?"

נו מה אני נראית לך, ילדה בגן? תביאי, יא בת זונה...!

יש תמונות, אבל לא לרוחי להעלות אותן.

חהחה.

קיצור, היה טעים, חופר, ונחמד.

יום שני שאחרי זה לא הלכתי גם לביתספר, ולמעשה הארכתי את חופשת שבועות שלי לשבוע שלם.

אין צורך במוסד הזה יותר.

ופה נגמר הדיבור על ביתספר.

אני עייפה.

כי פלג ישנה פה אתמול, וכמובן, שחפרנו אל תוך הלילה [מזל שלא באנגלית...!], בלי כל התחשבות ביום שלמחרת, שתכננו לקום מוקדם וללמוד למתמטיקה.

ברור.

היו לה טריליוני טלפונים מעצבנים שהעירו אותי,

עזבו את זה. סיגי מתה!!!!

חח

בריאן ובריג'ט נפרדו סופסוף!!!!!!!!!

כלמקרה....

נראה לי שנגמר לי מה לומר.

הממ...

כן, נגמר.

להתראות,

שיר