צהרי יום שני בשבוע,

אני בבית,מרגישה לא משהו והחלטתי לא לבדוק את גבולות היכולת של הגוף שלי ולא לשבת עוד כמה שעות טובות בקפאון.

כמו בכותרת אני מרגישה שאני עומדת במקום, לא מצליחה לזוז בשום דבר, לא בעבודה (למרות ששיניתי לוקיישן) שלא לדבר על ענייני הלב שחסום כמו מבצר אלקטרז.

מה שלא מרפה ממני זו השאלה האם אני פשוט לא קשורה רגשית לאף אחד/אחת שזה מצב מעולה או שמה כל כך מאסתי במשחקים?

אני אמורה כבר כמה ימים לפגוש מישהי, תודה לאל מזל קשת כמוני ואיכשהו זה לא יוצא, לא מרגישה שיש לי את הכוחות למכור את עצמי וגם לא מרגישה שאני צריכה, משהו בידיעה הכל כך שלמה שלי עם עצמי גוזל ממני את הרצון להוכיח, על פניו זה באמת משהו טוב, אך מאידך אני בשאננות יתר.אדישה מידי.

קיימת עוד אפשרות הפוכה לגמרי והיא שעייפתי מלנסות להשיג את מה שאני באמת רוצה ולא כי אני מרימה ידיים בקלות אלא כי אין לי כוח לשטויות ולמשחקי אגו מטופשים.באמת שלא.

אני כל כך יודעת מה אני שווה היום (זה נשמע נורא מתנשא אבל אני באמת יודעת היום שמי שיזכה בי אכן יזכה) שאין לי כוח לשחק איזה משחק עלוב של מניפולציות כדי להשיג את מה שאני רוצה ונכון לכרגע זה כולל שני גברברים שכל אחד יותר כאפות מחברו

האחד אוטיסט רגשית ברמות שאין לתאר והשני כל כך קבור בפוזה של עצמו שאין לתאר.ולא אין לי כוח לשאול את עצמי -אז למה את נמשכת לשם.ככה.

לפחות יכולתי להיות ישירה עם אהבת חיי נכון לכרגע לפחות שמזכירה לי יופי יופי כמה מעצבנת היא יכולה להיות, והיא יכולה

כל מה שאני אעשה למענה, בסוף היא איכשהו תהפוך את זה למשהו רע, כל כך עצוב. אין מה לעשות אנשים שפועלים כך חושבים שאצל כולם זה עובד כך.צר לי עליה.

איזה כיך שיש לי את הפינה הזו שבה אני יכולה לכתוב מה שבא לי בלי שאף אחד יושב לי על הגבה ושואל שאלות.

רק אני עם עצמי.

בכל מקרה אני פורשת לנוח

שיהיה שבוע בריאות לכולם

המשתמשת