ושוב חזרתי לאותה נקודה.
אותה דרך ללא מוצא.
ההשפלות , הזלזול , הכאב והשתיקה החדה.
תמונות שקופצות לי מול העין.
התמונות האחרונות שאני מחזיקה ביד.
זכרונות צורמים..
בניתי חומה , חומה ענקית.
אחת גדולה וחזקה רק כדי שלא ישברו אותה.
שאני לא אשבר שוב.
שאני לא אפול על הקרקע.
ושוב אותה תהום.
שהפעם אין מי שיציל אותי ממנה.
ולך כמובן לא איכפת.
לא מזיז.
אסור לי לדבר איתך על זה אז אני כותבת פה.
המקום הפרטי שלי.
אסור להזכיר , אסור לשתף , אסור לבכות יותר.
אסור!
מדפדפת קצת אחורה , בשיחות.
מסתכלת על הימים הטובים , עם הרבה צחוק ומצב רוח מרומם.
עוצמת עיניים ונזכרת שנה אחורה , אני לא אוהבת לחזור לשם.
בשנה הזו עברתי כ"כ הרבה.
והשנה שתבוא אני אעבור דברים הרבה יותר חזקים...ולבד.
בלי לשתף אותך.בלי לדבר.כי אסור לי.
אסור לי אסור לי אסור לי.
אני צריכה לשמור על שתיקה.
רק כדי שהקשר הזה ימשך...אני מוכנה להקריב כ"כ הרבה בישבל זה.
אף אחד בחיים לא יבין כמה שזה חסר לי.
כמה שאני מתגעגעת לחברות הזו...
בחיים לא..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;