אני יושבת פה כותבת לי את הפוסט הזה
עוד פוסט
עוד פריקה
עוד שיגרה
עוד כתיבה
וחושבת..חושבת על החיים שלי עליי מי אני איזה מן בנאדם אני איך אנשים רואים אותי?
זתומרת בתור בנאדם ,אני תמיד אסתכל על אנשים שאני אוהבת כ"מושלמים" איך שאומרים
כי הם הכל בישבלי ותמיד יהיו(?)
אבל איך הם רואים אותי באותה צורה?או בדרך אחרת?
מי יודע הכי טוב זה לחיות עם מה שיש ולשתוק
וזה זה מה שגורם לי לחשוב על הדברים של פעם זתומרת על האנשים של פעם
בזכרון אלה נמצאים עוד זיכרון ישן וכשאני חושבת על זה היה טוב וטוב שנגמר נכון?
אני רוצה כבר לעשות דברים בלי שיגידו לי אם זה טוב או רע
אני רוצה להיות חופשיה
אני רוצה להיות עם אותם אנשים שאני כ"כ אוהבת
אני רוצה רוצה רוצה...
קצת סבלנות עכשיו...
היא אמרה לי תראה
החיים די קלים
נשכור לנו חדר בדרום תל אביב
ונחיה כמו גדולים
ונחיה מדקה לדקה
נמצא עבודה זמנית לא רצינית
וגם נחתום בלשכה
אולי גם תמצא איזה נושא לכתיבה
לא משהו עמוק משהו מתוק
סיפור אהבה
עם המון מטאפורות
עם המון דימויים
הגיבור יהיה שיכור
כמו שאתה בחיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;