היא רואה אנשים הולכים ,מדברים צוחקים
וחושבת..חושבת אם באמת זו המציאות?
או שזה רק נראה לעין..
היא הולכת והולכת והולכת
עוד מחשבה עוד שאלה
אך שוב אין תשובה
כבר עברה חצי שנה מאז החורף האחרון
אותו חורף קר,כואב וחסר רגשות
באותו חורף לא היה שם אף אחד בישבלה
אחרי אותה מכה , המכה השחורה
ככה היא קראה לה..
ואז בא מלאך , היא טוענת
המלאך השומר , היא קוראת לו , אך שוב באה השאלה
האם זה אמיתי?
למרות שיש תחושה שכן
האם זה ימשך לנצח?
היא כמעט בטוחה הפעם
ו..האם זה באמת מלאך?
מאז אותה חצי שנה היא למדה
היא למדה..ששום דבר לא נמשך לנצח
שצריך לאהוב, אבל לחשוד
שצריך לתת , אך עם גבולות
היא התבגרה
היא מבינה
היא יודעת..ששום דבר לא יהיה כמו פעם
ובנתיים לחיות את ההווה
ושוב אני במאבקים עם עצמי לשמור על החיוך
על המצב רוח הטוב
זה בא והולך בא והולך
רגע אחד אני יכולה להיות הכי מאושרת שבעולם
ורגע אחר הכי עצובה שבעולם
ותאמת..זה די מוזר
אני כבר לא בגיל ההתבגרות שאפשר להגיד זה הגיל
אני כבר בסופו
נמאס לי כבר מהשגרה הזאת
כל יום אותו דבר
קמה בבוקר
הולכת לשירות המסריח הזה
מבזבזת שם 8 שעות מהחיים שלי
וחוזרת
שיגרה שנמאסה עליי תאמת
אני רוצה ללכת מפה , לאנישהו לא משנה לאן
להשתחרר לכמה ימים
לנקות ת'ראש מהכל
ואז לחזור חדשה לגמריי
להרגיש טוב עם עצמי
זה אפשרי הפעם?
מה שיש לי זה אותי
ומה שיש לך הם אני
ושנינו מתקרבים
המעגל נסגר
נסגר
לפעמים אני לא שומעת
כי מבחינתי אני יודעת
שזה קרוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דורי;